"ברוב המקרים בספרים שלי הגיבור יורד אל תוך עצמו ומחפש בתוך מבוך פנימי בדרך להשיג תודעה עמוקה ולהגיע ליחסים עמוקים יותר עם האחר.. בסיפורים שאני כותב, נעלם לפעמים הקיר המפריד בין החיים למוות. העולם שבצד הזה והעולם שבצד ההוא נקשרים. אני סבור שהמציאות של החיים שלנו נעשית ברורה יותר דווקא כשמכניסים לתוכה את אי־המציאות הזאת." הרוקי מורקאמי
דב פוקס האמן אומר "ביצירותיו של הרוקי מורקמי, מ״קפקא על החוף״ ועד ״1Q84״ , הגיבור נע בתוך מרחבים לימינליים, מקומות או מצבים הנמצאים בשלב מעבר בין שני מצבים ברורים ומוגדרים. הוא נע בתוך בארות אפלות, מלונות חלומיים, פרוזדורים שמובילים אל תת-מודע קולקטיבי. גם ביצירות שלי, אני צועד בין ממדי זמן וזהות, חושף פער דק ומסתורי בין מה שנראה לבין מה שמרגישים. בשני המקרים המציאות מתפצלת, והצופה נמשך אל פתח שנפער לפתע במציאות ומאפשר הצצה אל רובד סמוי יותר של התודעה". עבודותיו של דב פוקס עוסקות בשאלות פילוסופיות הנוגעות בחיפוש אחר משמעות, בשאלות של רצון חופשי ושליטה ,בטבע הזמן החולף, בהשתנות והתהוות, בשאלות של זהות וריבוי העצמי, בשאלות העוסקות במציאות מול אשליה, בתמותה וגבולות הקיום, בזיכרון והיסטוריה אישית, בבדידות ומהות הקיום האנושי.
דב פוקס בעל תואר ראשון ותואר שני בהנדסה אווירונאוטית מהטכניון, עבד מעל 30 שנה ברפא"ל בתחום ההנעה הרקטית ומאוחר יותר עסק בתחום המודיעין העסקי. תחילת דרכו האמנותית היתה עם מצלמה ביד ותוכנת הפוטושופ המאפשרות שליטה מלאה בכל פיקסל של התמונה, בצבע, בתוכן ובגודל. בשנת 2022 כאשר נולדו התוכנות הראשונות של ייצור תמונות, התוכנה מידג’רני (Midjourney) מיד אומצה על ידי פוקס ובשיתוף עם הבינה המלאכותית ה Chat G.P.T. הן משתלבות בעבודות האמנות המוצגות בתערוכה. "היום אני מתחיל סיעור מוחות עם הצ'אט. אני זורק לו רעיון והוא מחזיר לי כמה רעיונות וביחד אנחנו מרחיבים את הרעיונות שלי. אבל בסופו של דבר היצירה היא שלי, לא של הבינה המלאכותית. אני מצלם את עצמי, בעצמי, לעיתים יותר מפעם אחת, ומשלב את דמותי (או דמויותיי) בתמונה, יחד עם אלמנטים נוספים שאני מצלם. לעיתים אני מוריד תמונות מאתרים באינטרנט או יוצר אלמנטים בעזרת הבינה המלאכותית. אבל ה-"תפירה" והשילוב של כל האלמנטים ליצירה אחת, אורגנית, הם רק שלי.".
האמנות של דב פוקס היא אמנות המייצגת ויזואלית את המאה 21 במלא מובן המשמעות. פוקס יוצר עבודות ושואל שאלות פילוסופיות עמוקות וגורליות לחיי בני האנוש על פני האדמה. מהי המציאות? האם היא קיימת או האם היא קיימת רק במוחו של כל אדם על פי המבנה האישיותי שלו? האם יש מציאות אובייקטיבית או שמא אילו הן התרחשויות סובייקטיביות הנחוות בצורה שונה לגמרי בין אדם לאדם. מהו הגבול בין המציאות הנתפסת לבין עולמות פנימיים ודמיוניים. מי באמת מושך בחוטים? העבודות משקפות את המתח בין החופש לבחירה לבין דטרמיניזם ויוצרות מוטיבים אקזיסטנציאליסטיים המעלים ספק, שאלה והשתאות לגבי תכלית הקיום. שיתוף הפעולה של פוקס עם ה AI מעמיק את השאלות ומרחיב אותן להרבה מאד שאלות משנה- מהו האדם והאם ה AI הוא הרחבה של האני או שהוא אלטרנטיבה עצמאית לאנושיות הידועה? פוקס משתמש ב AI כעוזר, יועץ, חבר, איש סוד, כהרחבה של העצמי האישי בדרך ליצירת עבודות האמנות. לדבריו: " אני רוצה להראות משהו שיכריח את הצופה לחשוב. משהו שיאתגר אותו אינטלקטואלית ורוחנית. אני רוצה שהצופה ישאל את עצמו שאלות. שיחפש את המשמעות במציאות שאני יוצר בעבודות". פוקס משלב את דמותו, את האני שלו ברוב היצירות. וכך העיסוק בנושאים האוניברסלים מקבל קונקרטיות שם ומקום. מכאן נולדו הסדרות השונות שכולן נוצרו בשטף, בסערת היצירה ובמקביל:
*פורטרטים של נוף פנימי. ראש שמתפוצץ. ראש קבור בתוך אבן או אני עצמי שמצייר את עצמי מצייר את עצמי וצופה בעצמי מצייר..הסדרה מעלה שאלות על טבע האדם והקונפליקט הפנימי, שאלות מוסריות, סדקים נפשיים, והתמודדות עם כוחות מנוגדים בתוכנו. רבות מהעבודות מייצגות דמות אחת, לעיתים בעולם חסר אחרים וכך נוצרות שאלות של ניכור, שייכות וחיבור.
*מיומנו של נוסע בזמן. סדרה קלילה שעוסקת ברגעים מעניינים בחיי האנושות – יצירת המטוס הראשון של האחים רייט או פראפרזה על יצירתו של מגריט "בנו של אדם".
*אופקים דוהים עוסקת בבעיית הזמן שאוזל ונוזל ומעלה פרדוקסים של זמן. הזמן כגורם לחרדה, כמעגל חוזר, כקצוב וכאשליה פסיכולוגית. חקירה של גבולות החיים, הזדקנות, דעיכה והכרה באי-הנצחיות. מסע דרך שכבות הזיכרון, חפצים טעונים, ושחזורים רגשיים מהעבר.
*עולם המראות, עולם מוזר שבו ההשתקפויות שלך אינן דומות למקור. חקירה מתמשכת של העצמי דרך השתקפויות, כפילים, ותחושת זהות מתפצלת – מי אני באמת? מעבר תמידי, תהליך של שינוי עצמי והתמרה – הרגע שבו הישן נשבר והחדש מגיח.
*מציאויות מדומות. סדרה שבה מופיע חדר 101 המסויט מתוך 1984 של אורוול . עבודה נוספת מראה את האמן עצמו נסחף אל תוך מחילת הארנב שמופיעה בספר עליזה בארץ הפלאות ללואיס קרול. זהו תיאור חוויה של כניסה לעולם חדש ומוזר, לעיתים קרובות עולם של קונספירציות או מידע שונה מהמציאות המקובלת. בסדרה מופיעה גם דמותה של רמדיוס היפה, מתוך הספר " "מאה שנים של בדידות" לגרסייה מרקס, הדמות הבדיונית שיודעת לעוף בראליזם קסום.
"אני מגדיר את עצמי כצלם המצלם דברים שלא קיימים. שום תמונה שלי לא קיימת במציאות, כיון שאני מצלם דברים שלא קיימים.. היצירות שלי דומות לשמיכת טלאים של פרגמנטים ממקורות שונים: מצילומים שלי, מ- Image Bankאו מתמונות AI שיצרתי. הפרגמנטים עוברים תהליך של טרנספורמציה, עיוות ושינוי, לפני שהם משולבים בקומפוזיציה הסופית." לאחרונה משתמש פוקס באמצעי חדש המכניס תנועה בעבודות עצמן. כך נוצרה העבודה paradox stairway sunset שבה אנשים עולים ויורדים במדרגות פנרוז ליצירת אשליה אופטית תלת מימדית. העבודה תלויה על הקיר והופכת לקובץ מחשב המוקרן בתנועה על הקיר.
ביצירותיו מתבונן פוקס בפחדים האנושיים העמוקים ביותר. הפחד מזקנה ושינוי, החשש להישאר מאחור, האימה מאובדן הדרך. התוצאה הסופית מאתגרת את הצופה לצאת מתפיסותיו הקודמות ולהתבונן במציאות מכיוון אחר.
נעילה : 22/11/25
שעות הגלריה : שלישי –חמישי : 11:00-18:00
שישי-שבת: 10:30-14:30
