בביקורת שנערכה עוד לפני מבצע "עם כלביא", מצא המבקר אנגלמן כי בבת ים היו 916 מבנים שהוכרזו כמסוכנים, רובם ללא מרחבים מוגנים
- אין נוהל מוסדר לטיפול במבני ציבור החשודים כמסוכנים
- העירייה לא מחזיקה במאגר עדכני על תושבים עם מוגבלות ועל אזרחים ותיקים העשויים להזדקק לסיוע בשעת חירום, ולא נערך מיפוי של פערי המיגון בקרב אוכלוסיות אלה.
מתקפת הטילים מאיראן, שזרעה הרס וגבתה קורבנות בבת ים, המחישה את הצורך הדחוף לחזק את בנייני המגורים הישנים הרבים בעיר.
דוח חדש שמפרסם מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, מתניהו אנגלמן, חושף כי עיריית בת ים הכריזה על 916 מבנים כמבנים מסוכנים, נכון לסוף שנת 2024. כ-88% מהמבנים שהוכרזו כמסוכנים נבנו לפני שנת 1992, השנה שבה אושרו תקנות המחייבות לבנות מרחב מוגן בכל בנייה חדשה. בין 59% ל-89% מהמבנים שהוכרזו כמסוכנים בעיר בשנים 2024-2015 עדיין מוגדרים כמסוכנים.
עם זאת, המבקר מצא כי 25% מהמבנים שאתר האינטרנט של עיריית בת ים מגדיר כמסוכנים – כלומר, 53 מתוך 215 מבנים שמפורסמים באתר – לא אמורים להיות מסווגים ככאלה, הן על פי נוהל העירייה והן על פי פעילות העירייה בפועל.
בדוח קודם שפרסם בנושא בשנת 2022, התריע המבקר אנגלמן כי עיריית בת ים לא קבעה נוהל עבודה המסדיר את הליכי הטיפול במבני ציבור החשודים כמסוכנים. שלוש שנים חלפו מאז – והליקוי עדיין לא תוקן: לעיריית בת ים יש מיפוי של מבני ציבור ללא פירוט שנת בנייתם. היא מבצעת במבני ציבור עבודות להסרת מסוכנות לפי הצורך באמצעות המחלקה למבנים מסוכנים, אולם העירייה אינה מבצעת בהם בדיקות קונסטרוקציה באופן תקופתי.
המבנים המסוכנים הם בעיה לאומית, לא רק מקומית. "גם לאחר שהתרענו שוב ושוב – ממשלת ישראל לא מפנימה את הסכנה הטמונה ב- 810,000 דירות שאינן עמידות בפני רעידות אדמה", קובע מבקר המדינה. "הטילים האיראניים במבצע 'עם כלביא' המחישו יותר מכל את הפער בין מבנים ישנים לבין מבנים העומדים בתקן. ההערכה היא כי רק ל-10% מהדירות הטעונות חיזוק ניתן אישור לתוכניות התחדשות עירונית. זוהי הרמת דגל נוספת וקריטית לממשלה המחויבת לגבש תכניות מעשיות לחיזוק המבנים ולא לחכות למצב החירום הבא, שתוצאותיו עלולות להיות חמורות פי כמה".
בפרק נוסף בדוח, בדק המבקר את טיפול הרשויות המקומיות שלא פונו באוכלוסיות מיוחדות בשעת חירום. 70% מהמשתתפים במשאל שערך משרד מבקר המדינה בקרב אוכלוסיות מיוחדות ב-111 רשויות מקומיות, אמרו כי לא קיבלו מהרשות שלהם מענה על הצרכים שהיו להם במהלך המלחמה. 52% מהם לא רואים ברשות כתובת לקבלת סיוע בנושאים הקשורים למלחמה.
לגבי עיריית בת ים, מצא המבקר כי ערב מלחמת חרבות ברזל, העירייה לא החזיקה במאגר מידע מקיף ועדכני על אנשים עם מוגבלות ועל אזרחים ותיקים העשויים להזדקק לסיוע בשעת חירום. העירייה אף לא מיפתה את פערי המיגון בקרב האוכלוסיות המיוחדות.
המבקר אנגלמן ציין כי "כאשר 70% מהאוכלוסיות המיוחדות לא מקבלים מענה מהרשויות המקומיות במהלך המלחמה, וכאשר 69% אינם יודעים היכן המרחבים המוגנים שיוכלו להתפנות אליהם – הדבר דורש מאותן רשויות לבצע בדק בית יסודי, בד בבד עם מעורבות של משרד הפנים. במיוחד ברגעים קשים מוטלת עלינו חובה מוגברת לעמוד לצד האוכלוסיות המיוחדות".
