פסנתר כנף נדיר שהיה שייך למשפחת סלומון ממקימי המושבה פתח תקוה, נתרם לעיריית פ"ת ובהנחיית ראש העיר פתח תקוה, רמי גרינברג עבר שיפוץ מאסיבי ע"י משמר פסנתרים. במהלך השיפוץ שבוצע לאחרונה ע"י העירייה, נחשפו איורי חריתה מקוריים שהוסתרו עם השנויים שעבר ברבות השנים. הפסנתר מגולל את סיפורן ההיסטורי של בנות משפחת סלומון בהקשר התרבותי לנגינה הקלאסית.
הפסנתר שימש את האחיות לאה ושרה, בנותיהם של אריה וחנה, היו הנינות של יואל משה סלומון. הן למדו נגינה והפליאו בכישרוניהן.
לאה, הבת הבכורה, למדה נגינה בפסנתר ומשהצליחה מאד התקבלה כתלמידה של המורה הטובה והידועה ביותר בתל-אביב דאז, גב' רבקה בורשטיין-ארבר. בשנת 1933 משמלאו לה 15 שנים קבעה מורתה שיכולתה המוסיקלית היוצאת מן הכלל מכתיבה נגינה בפסנתר גדול ועשיר יותר, פסנתר כנף!
בני משפחת סלומון הענפה בירושלים, בחיפה ובתל אביב התבקשו לסייע באיתור פסנתר כנף.
באחד הימים כתב הדוד מחיפה, גוטל לוין, שהגיעה משפחה מגרמניה ויש לה פסנתר כנף למכירה.
כך נמצא ונרכש בחיפה הפסנתר שיוצר ע"י KAPS בדרזדן שבגרמניה. על מנת להעביר את הפסנתר לפתח תקוה רכשה המשפחה שטיח פרסי כדי לעטוף את הפסנתר במסעו הארוך מחיפה לפתח -תקוה. דינה רצ'בסקי, אחותם הקטנה של לאה ושרה, מספרת שעוברים ושבים באזור בית המשפחה ברח' רוטשילד היו מאזינים לצלילים המופלאים, לנגינה ולשירה שבקעו מחלונות הבית שבקצה המושבה דאז.
לאחר שלאה נסעה ללמוד נגינה באירופה בשנת 1937, בת צעירה יותר של אריה וחנה סלומון, שרה, המשיכה לנגן על הפסנתר, וגם היא התגלתה ככישרון גדול ואף היא התקבלה כתלמידתה של גב' בורשטיין-ארבר.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נקלעה המשפחה, יחד עם רבים מתושבי הארץ, למצוקה: סגירת דרכי הים השאירה את התפוזים בארץ לשנים ארוכות, ועל מנת לפרנס את המשפחה וכדי לשמור על הפרדס לבל יתייבש, הקים אריה רפת ליד ביתו. הפרות אכלו תפוזים מיובשים במשך כל השנה, (התפוזים נקטפו בזמן, נפרסו ויובשו בשמש ושימשו למאכל הבהמות). הפרנסה הייתה בקושי וכדי לאפשר לשרה להמשיך וללמוד נגינה בפסנתר אצל גב' בורשטיין ארבר, היא קיבלה את השיעור בשיטת "ברטר": כד נישא לחלב ולפעמים גם חמאה תוצרת בית, היו צמודים לספרי התווים כשנסעה לקבל שיעור ברחוב שלוש בתל-אביב.
כששרה נישאה בשנת 1943 לחיים בור, נגן ויולה ממייסדי התזמורת הפילהרמונית הארצישראלית, הפסנתר עבר איתה כנדוניה לביתם ברמת גן ושרה לימדה עליו נגינה.
לפני כחמש עשרה שנה נתרם הפסנתר למינהל התרבות בעיריית פתח תקוה, ע"י דורה קפוסטה, בתם של שרה וחיים בור, והוצב בהיכל התרבות פתח תקוה.
במהלך השנים פגעי הזמן הראו אותותיהם על הפסנתר והשנה, בשת"פ בין המחלקה לשימור המורשת והארכיון לתולדות פתח תקוה להיכל התרבות, הוחלט לשמר את הפסנתר ולייצב את מצבו.
בעת עבודת השימור, שנעשתה ע"י ירמי זלטנר, התגלה כי צבעו המקורי לא היה לכה שחורה מבהיקה, אלא עץ עם עיטורי זהב יפהפיים, ועל כן הוחלט להחזירו למצבו המקורי, כפי שיצא מהמפעל בגרמניה. לאחר שיפוץ הפסנתר הוחלט להעבירו לבניין העירייה ולהציבו שם להנאת העוברים ושבים.
ראש העיר פתח תקוה רמי גרינברג: "עיריית פתח תקוה פועלת כדי לשמר את המורשת המפוארת מימיה הראשונים של המושבה מתוך מחוייבות ערכית לדור העתיד. אני מודה למינהל התרבות בעירייה ולארכיון לתולדות פ"ת על הגילוי המעניין שעלה במהלך שיפוץ פסנתר הכנף המיתולוגי. הפסנתר הוצב בבניין העירייה ומציג בגאווה את הפן התרבותי בהיסטוריה של אחת מהמשפחות שאנו חווים לה תודה."
