שנה חלפה מאז הכריז משרד המשפטים על היוזמה שתחייב בניינים חדשים ובניינים משופצים לשכור חברות אחזקה, שתפקידן יהיה– בין היתר– לוודא התקנה ותחזוקה שוטפת וקבועה של התשתיות בבניין, בהן גם מערכות גילוי וכיבוי אש שיכולות להציל חיים בעת שריפה.
מאז הוכרזה היוזמה, עוד לא קמה ממשלה יציבה בישראל ועל כן לא ניתן לה תוקף חוקי. המשמעות? אלפי משפחות, וייתכן שאף למעלה מזה, אינן מוגנות בימים אלה מפני שריפה שענלולה לעלות בחיי אדם.
הדבר חשוב שבעתיים בימים אלה, בהם אנו נדרשים להישאר ככל הניתן בתוך הבית, יחד עם כל בני המשפחה. הסיכון לשריפה שנובע מקצר חשמלי, ממשחק לא אחראי באש או מרגע אחד של חוסר תשומת לב במצב הרגיש שבו אנו נמצאים– מעלה את הסיכון לשריפה בעשרות אחוזים והסכנה האורבת למשפחות רבות נמצאת ממש מעבר לפינה.
כידוע, בניינים רבים בישראל מצויים במצבי תת תחזוקה קשים. תת התחזוקה לא תמיד נראית לעין: את הנורות יש מי שדואג להחליף, על ניקיון חדר המדרגות לא חוסכים, אבל אמצעי הבטיחות סובלים מהזנחה. לעיתים מדובר 'רק' בבדיקה תקופתית של המעלית שהוזנחה ונשכחה, אבל גם מחדשלים של ממש לא חסרים, במקרים בהם, למשל, ניטרל אחד הדיירים את מערכות גילוי האש ומעולם לא הפעילן בחזרה.
היוזמה של משרד המשפטים להטיל על חברות האחזקה את האחריות לוודא ולבדוק תקינות של מערכות גילוי אש, במקום להטיל משימה זו על וועדי הבתים– שמתנדבים למשימה ולא תמיד מצליחים לעמוד בעומס, הוא נכון. בבניינים רבי קומות יש צורך בתחזוקה משמעותית יותר, והטכנולוגיות המותקנות בהם זקוקות להשגחה קבועה מחשש לתקלות. חברות ניהול, להבדיל מוועדי הבתים המוכרים, יכולות לתת מענה מקצועי שכולל גם את הצד של הטיפול הטכני והבטיחותי, וגם את הפן הכלכלי והארגוני. לצד זאת, יש לזכור כי היוזמה הזו היא צעד בכיוון הנכון, אבל הדרך עוד ארוכה.
הטיפול במערכות מצילות החיים שיוטל על חברות ניהול שפועלות בהתאם לנדרש בחוק ובתקנות– הוא יוזמה נפלאה. אבל מה עושים כאשר אין חוק ואין תקנות מספקות בכל הקשור לאכיפת התחזוקה במערכות גילוי אש בבנייני מגורים? בישראל, כמו בישראל, לא קיימים חוקים או תקנות שיחייבו ויאכפו את תחזוקת מערכות ההגנה מפני שריפות. מדובר כאן בלקונה בעייתית שמצריכה פתרון מידיי. איך ייתכן שמערכות אחרות באותו בניין כמו מעליות מקבלות יחס "מועדף" ונמצאות תחת פיקוח הרגולטור מספר פעמים בשנה, בעוד שמערכות לא פחות חשובות (ואם לא יותר) כמו מערכות גילוי אש וניהול עשן אינן מקבלות יחס דומה?
לכן, יש לקוות כי בבואה של הממשלה החדשה, לכשתקום, להעניק תוקף חוקי ליוזמה החשובה של משרד הפנים, יזכרו מקבלי ההחלטות גם לשרטט קווים ברורים המכריעים מהן הדרישות והחובות המצויות בתחום האחריות של חברות הניהול. זוהי העת לשים סוף למצב האבסורדי בו חנויות קטנות בקומת הקרקע מוגנות ומוכנות לכל תרחיש ואילו מגדלי מגורים מרובי קומות
בהם מצויים בכל עת מאות דיירים עשויים להפוך למלכודת מוות בשל תקלה חשמלית שלא אותרה בזמן.
ואם כבר בניהול בניינים בישראל עסקינן, יש לזכור כי בישראל עדיין ישנם בניינים רבים בגובה נמוך ובינוני ש"נופלים בין הכיסאות", מכיוון שהם ישנים מדי או נמוכים מדי ועל כן אין המדינה מתערבת באחזקתם. דווקא הבניינים הללו מועדים לפורענות בשל מערכות שסובלות מבלאי טבעי והיעדר ביקורת של אנשי מקצוע. בבניינים הללו אנו שומעים על פיצוצים של בלוני גז ושריפות. גם עבור בניינים אלו על המדינה להציע פתרון.
מעבר ליוזמה המבורכת של משרד המשפטים, ניתן לקדם פתרון נוסף, מהיר ובר ביצוע, והוא חיוב וועדי הבתים לחתום על תצהיר תקופתי שבו הם מאשרים שמערכות גילוי האש וניהול העשן בבניין בו הם גרים – תקינות. חתימה על תצהיר כאמור יבטיח את ערנות הדיירים לחשיבות של תחזוקה שוטפת של מערכות גילוי אש.
שלי גרויסמן – טוב היא מנהלת השיווק בחברת טלפייר המייצרת מערכות לגילוי וכיבוי אש.
