רועי אורןאחד הדברים שעלולים לקרות כתוצאה מההתחממות הגלובלית זהו עליית פני הים והצפת ערי החוף.
מחקר חדש שהתפרסם השבוע בכתב העת המדעי Nature Communications מאשש זאת.
ניתן לראות כי המחקר החדש מתבסס על מודלים מתקדמים ומתוחכמים יותר לחישוב ההשפעה שתהיה לעליית פני המים על בני אדם שחיים לאורך חופים.
מודלים קודמים התבססו על מידע שנאסף מלוויינים, שלדברי החוקרים העריך ביתר את גובה הקרקע באזורים מסוימים, בגלל עצים ובניינים גבוהים.
וכן, המודל הנוכחי עושה שימוש בבינה מלאכותית על מנת לקזז את הקריאות המוטעות ולספק מידע מדויק הרבה יותר.
כתוצאה, בשעה שמודלים קודמים חזו שעד 2050 80 מיליון איש יחיו באזורים שיוצפו לפחות פעם בשנה, המודל החדש מעריך שמדובר ב-300 מיליון איש.
150 מיליון מתוכם חיים כיום באזורים שעד אמצע המאה יהיו מתחת לפני הים בשעת השיא של הגאות.
נשאלת השאלה: אילו מדינות ירגישו תופעה זאת?
המדינות שיחוו על בשרן תופעה זאת
השינויים הגדולים ביותר הצפויים להתרחש ביבשת אסיה, שם מתגוררת מרבית אוכלוסיית העולם.
כך ,למשל, ההערכה היא שעד שנת 2050, הסיכון לשיטפון שנתי בבנגלדש יגדל פי 8, בהודו פי 7, בסין פי 3 ובתאילנד פי 12.
בתאילנד עצמה, יותר מ-10% מהאזרחים חיים כעת באזורים שיהיו מועדים להצפה ב-2050, בניגוד ל-1% לפי הערכות קודמות. בנגקוק נמצאת בסיכון מיוחד.
כמעט רבע מאוכלוסיית וייטנאם, 20 מיליון איש, חיה באזורים מוצפים, בהם גם הו צ’י מין סיטי – המרכז הכלכלי של המדינה.
באינדונזיה, שם הכריזה כבר הממשלה על תכניות להעביר את הבירה מהעיר ג’קרטה בגלל סכנת הצפות גוברת, 23 מיליון איש נמצאים בסיכון לעומת 5 מיליון לפי הערכות קודמות.
בסין, הצפות מאיימות למחוק את מרכז שנחאי, ממנועי הצמיחה החזקים של אסיה, וערים נוספות בקרבתה.
110 מיליון אנשים חיים בסין באזורים שצפויים להיות מתחת לגובה פני הים.
הבירה הכלכלית של הודו מומבאי, שהיא גם אחת הערים הגדולות בעולם, נמצאת בסכנת הימחקות מוחלטת, וכך גם בצרה, העיר השנייה בגודלה בעיראק.
המסקנות העולות ממודל זה הן:
1: הבנק העולמי העריך בעבר שהנזק הכספי מעליית פני הים יעמוד על טריליון דולר בשנה עד אמצע המאה.
הממצאים החדשים יחייבו לחשב מחדש גם את מספר זה.
2: החוקרים מזהירים עוד שההערכות שבמחקר עלולות להיחשב כאופטימיות, שכן הן מתבססות על תחזיות לעליית גובה פני הים בתרחיש שבו המדינות השונות עומדות באמנת פריז.
3: ניתן לראות כי נכון להיום, מרבית המדינות לא עומדות ביעדי הביניים שנקבעו.
4: בתרחיש הגרוע ביותר, עד סוף המאה יכולה עליית פני הים לאיים על ביתם של 640 מיליון איש.
סיכום מודל זה
לסיכום ניתן לראות כי בשעה שמודלים קודמים חזו שעד 2050 80 מיליון איש יחיו באזורים שיוצפו לפחות פעם בשנה, המודל החדש מעריך שמדובר ב-300 מיליון איש.
ההערכה מדברת על-כך ש-150 מיליון מתוכם חיים כיום באזורים שעד אמצע המאה יהיו מתחת לפני הים בשעת השיא של הגאות.
