ירון אדם ונג בוגר התכנית להכשרת גננים וגננות פרטים במכללת לוינסקי לחינוך הנו דור שלישי במשפחה שבחרה במקצוע החינוך.
דור שלישי – סבא ישראל סרנגה:
עם סיום לימודיו באוניברסיטה העברית הוא החל לעבוד כמחנך ומורה לספרות. הקריירה שלו נמשכה כחמישים שנה ובשיאה הקים את בית ספר יהודי ערבי ביפו בשנות ה- 60'.
דור שני – אמא שרלי ונג:
כבר מגיל צעיר הפכה למורה ומחנכת בתחום הספרות, שבלטה במעורבות והאכפתיות שלה לתלמידים ובאהבה הגדולה שלה למקצוע הספרות.
דור שלישי – ירון אדם ונג
הוא החל את דרכו בעולם החינוך בגיל 30 אחרי שעבד במשך שנים בתחום העסקים. במקביל לעבודה בגן ילדים החל ללמוד בתכנית להכשרת גננים וגננות פרטים. בתשע הוא מנהל גן ברמת השרון.
מה הוביל אותך לבחירת המקצוע?
"עד גיל 30 היו לי עסקים פרטים בהם גם עסק להפעלת פעילויות לילדים, שהוביל אותי להבנה שעובדה עם ילדים היא הייעוד שלי בעולם. עזבתי את העסקים והתחלתי לעבוד בגן, שם אחרי חודש הכרתי את אשתי שהיא גם גננת. במקביל התחלתי לימודים בתכנית להכשרת גננים וגננות פרטיים במכללת לוינסקי לחינוך".
אלו תגובות אתה מקבל מהסביבה על בחירתך להיות גנן?
"אני נתקלתי לעיתים בגבות מורמות שרואים גבר שמטפל בילדים, אבל אחרי הכרות הראשונית אמון. יש לי בגן דורות שלישיים של ילדים שבאים להתחנך אצלי. אני שמח מאוד שהגעתי למקצוע הזה. כל בוקר אני מודה לבורא עולם ששלח אותי לעבוד במקצוע המופלא הזה ואני ממלא כל יום את ייעודי בעולם".
מה סבך ואמך אמרו על בחירתך המקצועית?
"לצערי סבי נפטר הרבה לפני שהתחלתי לעבוד כגנן, אך אני משוכנע שהיה שמח בשבילי. לסבי כמו לי הייתה תמיד חולשה לתינוקות קטנים ורכים".
איך מקצוע ההוראה השתנה במהלך השנים?
"אני חושב שהשינוי בחינוך בשנים האחרונות יכול להסתכם בעובדה אחת פשוטה, שהיום סבי לא היה יכול להיות מורה בכיתת חינוך. מעמד המורה נשחק והפך להיות בזוי ומופקר. אין כבוד בסיסי למורים לא בשכר ולא בהערכה לא מההנהגה ולא מהבית. סבי ההי איש עדין ורך, וקשה לי להאמין שהיה שורד את מערכת החינוך הנוכחית".
