תספר בהרצאתה שתתקיים ב25.2 ברמלה על אופן ההתמודדות, האתגרים ונקודות האור
אתי בן ששון, מראשל"צ, אם לשלוש בנות וסבתא לחמישה נכדים. אחת מבנותיה לה היא קוראת "מורת הדרך שלי", מתמודדת עם נפשה הפצועה.
אתי עובדת במרכז יה"ל ראשל"צ ליעוץ למשפחות המתמודדות עם קושי נפשי כבת משפחה בעלת ידע מניסיון. אתי מלווה משפחות מזה 8 שנים מתוך 30 שנות ניסיונה עם המחלה. המנטרה שלה היא : "ברשות כולנו המון ידע מניסיון וכולנו שותפי גורל" ובהרצאה שתקיים תשמח לפגוש הורים, להקשיב לאתגרים ולמסע ההתמודדות ולצאת יחד לתהליך משותף.
אתי מספרת : "והארץ תוהו ובוהו וחושך על פני תהום…" כך היה בתחילת המשבר, חוויה של בדידות, שאף אחד לא מבין אותי, "זר לא מבין זאת", הכול חושך, אי ודאות – מה יהיה? חוסר אונים שאני לא יכולה להציל את הבת שלי, חיה עם סוד והסתרה, עם בושה ואשמה, חוויה של אובדן נוכחת בתוך חיי, לא רואה את האור בקצה המנהרה".
אחד הרגעים המכוננים בחייה שעזרו לי בתהליך ההחלמה, היו כשלקחה אחריות על חייה, היא הבינה שבתה חולה, והלחץ עליה רק מכניע אותה ולא את המחלה, המחלה משתלטת על כל המשפחה ופוגעת באחים וכל המשפחה הפכה קורבן. זה הרגע שהיא הבינה שאיבדה שליטה והיא צריכה להחזיר את המושכות לידייה, שמשהו צריך להשתנות אצלה, שהיא צריכה עזרה.
בין התוהו לבין הרגעים המכוננים שעזרו לה להתעורר, היא יצאה למסע שבו מתקיים תהליך החלמה ארוך ואינסופי. במטרה לשנות את סיפור חייה כך שיקטין את מעגל הסבל. היא הבינה שהמחלה נוכחת בחייה וזו עובדה והמחלה לא תיעלם. נשאר לה למצוא דרך, איך היא הולכת לנהל את המחלה כך שלא תנהל אותה, את הבת ואת כל המשפחה.
חשוב לאתי למסור לכל מי שמתמודד עם קושי דומה : "אל תישארו לבד עם זה לאורך זמן, הזמן הוא משמעותי, אל תתנו למחלה להרוג את נפשכם, אפשר לחיות אחרת עם המחלה".
סבתא ללוחם אתי מבקשת : היו בתשומת לב לחיילים אחרי חזרתם הביתה, האם חל שינוי משמעותי במצב הרוח, בתגובות שלהם? האם הם מסתגרים יותר מהרגיל? האם מתרחקים? האם הם כועסים יותר מהרגיל? אנו כהורים ובני משפחה מתבקשים להיות חזקים בשבילם ולא תמיד אנחנו חזקים והבקשה שלי, אל תישארו עם זה לבד, אל תתמהמהו לפנות לעזרה, זה לא בושה להגיד שכרגע אני חלש ואין לי כלים להתמודדות עם המצב החדש. ככל שתקדימו, ייטב לכולם".
