מריו סולן, אמן הקלרינט יליד ארגנטינה, היה בין הראשונים שחיברו בין מסורת הכליזמר במזרח אירופה, המוסיקה הקלאסית לבין המוסיקה הקלה, הג'אז והטנגו, ועד למוסיקת הנשמה היהודית שנוצרה והולחנה בישראל.
בקונצרט זה, הראשון עבורו לאחר סגר הקורונה, הוא ינגן יצירות מאת מוצרט, באך, "פריילך" ניגונים שמריו חיבר, פיאצולה, אלתורי בלוז ועוד. "מוזיקת הכליזמר היא תפילת הנגן, מוזיקה שיש בה מן הנשמה היתרה של השבת", הוא אומר.
צאצאי הכלייזמרים למדו במוסדות למוסיקה קלאסית והפכו לסולנים נערצים, שמילאו אולמות של קהל שהעריץ את והתרגש מהיופי והעומק של נגינתם. בהשראה מאותם סולנים, מריו סולן, אוהב לשלב בין הז'אנרים השונים. בקונצרט זו תנגן איתו מרינה פרדין, נגנית הנבל הראשית של התזמורת הסימפונית ירושלים.
שני אירועים- מקריים או שלא – עיצבו את הקריירה המוזיקלית של סולן.
הראשון היה מפגש מקרי בארצות הברית עם נגן הקלרינט הנערץ עליו, גיורא פיידמן. הוא כבר שמע אותו פעמיים במולדתם ארגנטינה, כילד בחתונה ובהמשך בקונצרט, רגע לפני עלייתו לארץ.
עתה היה נגן בלהקת הפולקלור "אנחנו כאן" ובמהלך סיבוב הופעות בארצות הברית., הוא שמע צליל קלרינט חם ומיוחד מאחד החדרים מאחורי הקלעים. "זה חייב להיות גיורא פיידמן", אמר לעצמו וצדק. כך התחילה ידידות גדולה, תמיכה בדרכו ומשם התפתחות גדולה בתחום של מוזיקת הכלייזמר.
פיידמן איבד בימים אלו את רעייתו האהובה אורה פיידמן וסולן יקדיש לזכרה תפילה בקונצרט זה האירוע השני שעיצב אותו, קרה לו כמורה. הוא הרגיש שביכולתו יכול להשפיע על הצליל של תלמידיו, על ידי שינויה התנוחה שלהם.
"הייתי בשיעור עם תלמיד והרגשתי שאם הוא ישנה את התנוחה שלו, בצורה מאוד לא מקובלת הצליל שלו ישתנה לטובה. זה היה משהו אינטואיטיבי. ואכן הוא ביקש מהתלמיד לנגן כשהוא שוכב על השולחן והצליל שלו היה אחר, צליל הרבה יותר עמוק. לאחר מכן התלמיד חזר לנגן רגיל, וניסה לשחזר את הצליל העמוק ההוא. כך כמה פעמים, עד שהצליל החדש (ואולי ישן.. שחזר אליו), נהפך לשלו. "זאת אינטואציה, היכולת למצוא את הצליל האמיתי של אמנים, משהו רוחני. קשה לי להסביר את זה, אבל אני פשוט יודע באיזה תנוחה יימצא הצליל האישי הזה", הוא אומר. הוא יכול לדעת גם מהאזנה להקלטה של אמן שהוא לא מכיר, באיזה תנוחה לבחור.
השמועה על היכולת הזאת של סולן פרשה כנפיים, בעיקר בקרב נגנים וזמרים, שחשוב להם לפתח צליל אישי עמוק ורב הבעה. הוא העביר סדנאות בקונסבטוריונים ומוסדות לחינוך מוסיקאלי .ובתקופת הקורונה העביר סדנאות בזום לכל העולם, והוא מוזמן להגיע איתן לספרד ולארגנטינה.
מריו סולן יליד ארגנטינה, התחיל לנגן בגיל 11 על קלרינט והחל להופיע בגיל 16.
למד בקונסרבטוריון וקבל תעודת מורה. הוא ניגן בחתונות ובהרכבים מצליחים בתחום הג'אז.
זכה בפרסים בתחרויות בתחום המוזיקה הקלאסית.
כשאשתו מירטה סיימה את לימודיה בפסיכולוגיה הם עלו לארץ עם בתם בת השנתיים אלבה מרינה. אחרי כמה שנים נולד בארץ בנם דוד. שניהם עוסקים בחינוך. הבת כמהנדסת ומתמטיקאית והבן כמוזיקאי.
בישראל מצא עבודה מיידית כמורה, נגן בתזמורת נתניה ובהרכב "אנחנו כאן", עימו סייר בעולם.
בהמשך התחיל להפיק קונצרטים ולהופיע כסולן ובהרכבים קאמרים. ייסד את הדואו הישראלי לקלרינט ונבל. בהזמנת התאחדות עולי אמריקה הלטינית התחיל להופיע עם חומרים דרום אמריקאיים, טנגו וקונצרטים של מוסיקה קלאסית ,יהודית ודרום אמריקאית. קונצרטים שקיבלו חסות של שגרירות ארגנטינה והקרן הקיימת לישראל.
סולן הופיע כסולן התזמורת הקאמרית הישראלית בבכורה של הקונצ'רטו לקלרינט ותזמורת של מלחין הארגנטינאי אדוארדו אלונסו קרספו. הוא ניגן בבכורה הישראלית של ה "אלגיה לקלרינט ותזמורת של המלחין רוברט שטרר שהוקלט בקול המוסיקה, ניגן בפסטיבלים והביא לישראל הרכבים מארגנטינה. סולן מרבה להופיע עם הפסנתרנית בתיה שטיינבוק והכנר אקארט לורנצן ייסד את ההרכב "שלושה לטנגו" עם נגן גיטרה גדעון ברטלר והפסנתרנית מילה שפוצניקוב.
ב 1994, בסמוך לפיגוע בבית הקהילה היהודית, הוזמן על ידי שגרירות ישראל בארגנטינה לסיבוב הופעות "קונצרטים למען החיים" עם יוליה רובינסקי נגנית נבל מהפילהרמונית, לאחר מכן סיירו עם ההופעות בגרמניה. ב 20 השנה האחרונות מופיע גם עם בנו הגיטריסט דוד סולן בישראל ובחול.
