רועי אורןזה לא סוד שאנו מצויים בשיא עונת החורף, הגשמים יורדים ללא הפסק ,אך יש ציבור שנפגע יותר מכל במצב האירועים האלו: מדובר בציבור הקשישים, בעלי המוגבלויות ,אנשים בודדים החיים מתחת לקו העוני ואין להם כסף לקנות תנורים, תרופות, מעילים, מזון ,וכ”ו.
זה כנראה מה שהניע ילדה בת-9 לנסוע עם אמה אל משכן הכנסת ולתת מכתב שמיועד לראש הממשלה נתניהו ולבכירי המדינה כדי שימלאו את חובתם לעזור לציבור רחב שאין ידו משגת לרכוש מצרכי יסוד בסיסיים.
בואו נראה כיצד הדבר בא לידי ביטוי.
תיאור מצבם של הקשישים וההומלסים
החורף הקשה שבו אנו מצויים המלווה בגשמים רבים, סופות רעמים יחידות ,ורוחות עזות משפיע בעיקר על אנשים שלא מסוגלים לחמם את הבית שלהם (בהנחה שיש להם בית),וכן הם לא מצליחים לחמם את גופם בעזרת שמיכות ומעילים (מה שמוביל לכך שהרבה הומלסים מתים מהיפות רמיה).
למרות שהמדינה מחויבת על פי חוק יסוד “כבוד האדם וחירותו” לדאוג לחימום לאנשים אשר ידם אינה משגת, היא לא עושה זאת, ובכך היא מפקירה אותם לגורלם, ואף קובעת את המוות שלהם.
כזכור, חוק יסוד “כבוד האדם וחירותו” אשר נחקק בשנת 1992 קובע בין-השאר שחימום הבית הוא אחד מהצרכים הבסיסיים ביותר לו זקוק אדם כדי לחיות (בנוסף, למזון, חשמל, מים, ובית).
ניתן לראות כי המדינה לא משקיעה גרוש אחד בקבוצות שבאמת זקוקות לתמיכתה כמו סטודנטים, ילדים, קשישים, חולים סיעודיים ,ועוד.
דבר זה מגובה בנתוני ארגון ה-“OECD” לפיו מדינת-ישראל היא אחת המדינות הבודדות החברות בארגון זה שלא נותנת סיוע לקשישים סיעודיים בעלי צרכים מסוימים, ובנוסף היא מוסיפה חטא על פשע כאשר היא מחמירה את מבחני ההכנסה לאשפוז הסיעודי הקיים.
המסקנה שצריך להסיק מכך
ניתן לראות כי במשך שנים רבות מדינת-ישראל נמצאת בקיפאון חברתי מתמשך אשר בא לידי ביטוי בכך שכמעט ולא מוצגות תכניות אופרטיביות לסיוע לעסקים קטנים, לילדים שלא יכולים לקבל השכלה בסיסית או לחלופין ביטחון תזונתי.
היעדר תקציב קבוע מוביל לכך שרוב העמותות בישראל מצויות בסכנת סגירה ,ואין כרגע מי שיציל אותן ,וכן אין כסף לממן תכניות שיעזרו לשכבות החלשות.
לכן, רצוי שראש-הממשלה יהיה אדם בעל ראייה חברתית (נוסף על זו המדינית) כדי שיהיה ניתן לתת סיוע לכל מי שהדבר נחוץ לו.
