שיח הגלריה הנו בשיתוף עם אירועי חודש האיור בעיריית תל-אביב
במכללת לוינסקי לחינוך ייערך שיח גלריה מקוון עם יעל אלברט, מאיירת הספר חדר הפלאות של סבתא מאשה במסגרת תערוכת איורים שעלתה בגלריה של המכללה. מדובר בספר הילדים הישראלי הראשון שמעמיד במרכזו משוררת יידית ועוסק ביידיש ובמקומה בתרבות הישראלית. הספר נכתב על ידי הסופרת איריס ארגמן והוא פרי יוזמה של המרכז להנחלת שפת היידיש ותרבותה ע"ש מקס וטובי פרידלנד במכללת לוינסקי לחינוך. הספר נכתב בהשראת דמותה של המשוררת מאשה שטוקר-פאיוק (1988-1913), אשר עלתה לישראל מארגנטינה וכתבה שירים וסיפורים ביידיש לילדים.
גיבורות הסיפור הן סבתא מאשה ונכדתה יעלי. סבתא מאשה גרה ברחוב קלונימוס ויוצרת ב"חדר הפלאות" שבדירתה הצנועה. כשנכדתה יעלי מגיעה לביקור היא שמה לב שהמילים שסבתא כותבת באותיות עבריות, אינן מילים רגילות. למעשה, יעלי אינה מצליחה להבין אותן כלל. מהי שפת הסתרים של סבתא מאשה ומדוע היא אינה כותבת כמו כולם אף שהיא חיה בישראל? הקוראים, יחד עם יעלי, מגלים את הפתרון לתעלומה ואף עוקבים אחר תהליך היצירה המשותף של הסבתא ונכדתה.
יעל אלברט היא בוגרת המסלול לאיור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. עבודותיה הוצגו בתערוכות ובגלריות שונות, ביניהן מוזיאון ישראל, בית אריאלה, גלריית חנינא, בביאנלת האיור בברטילסבה ועוד. את השראתה לאיורי הספר שאבה אלברט מאיוריה של בינה גבירץ, אשר איירה ספרי ילדים רבים וביניהם גם את ספריה של המשוררת מאשה שטוקר-פאיוק.
המאיירת יעל אלברט: "האיורים בספר מבטאים את הקשר העמוק והמיוחד שנוצר בין הסבתא לנכדה למרות פערי הדורות המובהקים והשוני בשפה. עולם הניגודים בין שתי הדמויות מוצג גם בצבעוניות המלווה את הספר – צבעים חמים של הבית הישראלי לעומת צבעי הכחול הקרים מהזיכרונות של הסבתא באירופה. לאורך הספר נשזרים באיורים חוטים אדומים המחברים בין שתי הדמויות והמילים החדשות, ולבסוף בעזרתן הן גם יוצרות יצירה חדשה משותפת – הבובה הפרומה.״
לאחר העבודה על הספר, יצרה המאיירת גם סדרה של עבודות רקמה, שבהן מופיעים חלקים שנגזרו מתוך האיורים המקוריים בספר אשר ממשיכים את מוטיב החוטים מהסיפור. העבודות מוצגות בתערוכה במכללה.
מחברת הספר, איריס ארגמן: "כשהוזמנתי לכתוב ספר ילדים העוסק בתרבות היידיש הרגשתי שנפלה בחלקי זכות גדולה ולצידה מבוכה גדולה – כיצד אכתוב על שפה שאינה שפת אימי ואינה שפת מורשתי? מיהרתי אל הספרייה העירונית ושאלתי את ספרי השירה של אברהם סוצקבר. נשביתי בקסמי שירתו, לא האמנתי ששירה צרופה ויפה כזו נעלמה מעיניי והצטערתי על כך. לא הכרתי את פועלה וכתיבתה של שטוקר-פאיוק לפני עריכת התחקיר לקראת כתיבת הספר. לדעתי, יצירתה לא זכתה להכרה הראויה רק כי היא כתבה ביידיש, שפה שנתפסה במדינה הצעירה כמסמלת את הגלות והניכר ושאינה שייכת למדינה הצעירה והצברית. סיפורה של היידיש חיבר אותי שוב לסיפורים של אימי, שעלתה לארץ כילדה צעירה בעליית הנוער ממרוקו אל הקיבוץ. שם, בקבוצת הילדים, ללא הוריה ומשפחתה המורחבת, גדלה אימי מנותקת משפת אימה. הדיבור בשפה שלה היה אסור ואם דיברה בה, נענשה".
ד"ר בתיה אפלפלד, ראש המרכז להנחלת שפת היידיש ותרבותה במכללת לוינסקי לחינוך: "המרכז פועל במסגרת חינוכית אקדמית של מכללה להכשרת מורים וגננות ומתמקד בהנחלת היידיש ותרבותה בקרב אנשי חינוך ותלמידים. ספרה של איריס ארגמן הוא ספר הילדים הישראלי הראשון שמעמיד במרכזו משוררת יידית ועוסק ביידיש ובמקומה בתרבות הישראלית. אנו מקווים שהספר יעודד גישה פתוחה וסקרנית כלפי השפה ויזמן שיח בין-דורי על המורשת שלנו".
המרכז להנחלת שפת היידיש ותרבותה ע"ש מקס וטובי פרידלנד במכללת לוינסקי לחינוך הוקם במטרה לשמר ולטפח את התרבות היידית, להפוך אותה לנגישה יותר לקהל הישראלי ולהגביר את החשיפה אליה בכל הגילים. המרכז מתמקד בהנחלת שפת היידיש ותרבותה בקרב אנשי חינוך באמצעות ימי עיון, סדנאות ומגוון קורסים בתוכניות ההכשרה של המכללה.
התערוכה מוצגת בגלריה עד 7.12.2020 והיא פתוחה לקהל הרחב בתיאום מראש מול מלי אפק
באמצעות האימייל [email protected] או בטלפון 050-4928028
שיח הגלריה ייערך ביום ראשון 29.11.2020 בשעה 16:30 בשיתוף עם החוג לאומנות במכללת לוינסקי לחינוך והוא פתוח לקהל הרחב באמצעות הקישור. https://us02web.zoom.us/j/81788249634
