בדף המידע העירוני מופיעים נתונים על אלפי נטיעות ומאות כריתות. הם מספרים על פעילות, אך אינם עונים לבדם על השאלה החשובה להולך הרגל: היכן נוסף צל, מתי הוא יגיע, ומה קורה לעצים הוותיקים?
כדי להבין את חשיבות הצל, אפשר לדמיין הליכה של עשר דקות ברחוב עירוני ביום חם. בצד אחד של המדרכה יש עצים בוגרים, ובצד השני כמעט אין מקום להסתתר מן השמש. זוהי דוגמה שממחישה את ההבדל האפשרי, ולא מדידה שנערכה ברחובות.
ברחובות, עיר שגדלה ומתחדשת, הסוגיה הזאת נוגעת גם לתכנון הרחובות הקיימים. נטיעת עץ היא פעולה חשובה, אבל בינה לבין חופת צל רחבה ומועילה עשויות לעבור שנים. עץ חדש שניטע היום אינו תחליף מיידי לעץ בוגר שנעלם.
מה אומרים הנתונים העירוניים?
על פי פרסומי עיריית רחובות, במרחב הציבורי יש כ-1,100 דונם של שטחים פתוחים וכ-30 אלף עצים. העירייה מדווחת כי בשנת 2025 נכרתו בעיר 628 עצים מסיבות שונות. בפרסום עירוני נוסף מופיע נתון של כ-6,000 נטיעות משנת 2025 ועד יולי 2026, לצד נתון של 350 כריתות בתקופה המתוארת בפרסום.
המספרים נלקחו מפרסומי העירייה, ולא מספירה עצמאית. תקופות הדיווח והגדרות הספירה אינן מובהרות דיין, במיוחד ביחס בין 628 הכריתות שדווחו לשנת 2025 לבין 350 הכריתות המתוארות בפרסום האחר. לכן אין לחבר או להפחית את המספרים, ואין להסיק מהם כמה עצים נוספו לעיר נטו. גם הנתון הוותיק יותר, כ-1,054 נטיעות "בשנים האחרונות", מופיע ללא הסבר ברור כיצד הוא משתלב בדיווח המאוחר.
זו אינה קביעה שהנתונים שגויים. זו הבחנה חשובה בין דיווח על פעולות לבין תמונת מצב שאפשר לבחון ולהשוות. כדי להבין את השינוי בשטח דרושים פירוט לפי שכונה ורחוב, מועדי נטיעה, מיקום כריתה והיקף הצל הקיים.
עץ שנשתל אינו בהכרח צל שכבר קיים
גם כאשר נטיעת עצים מתבצעת בהיקף גדול, שאלת המיקום היא מרכזית. מאות עצים בגן אחד אינם פותרים בהכרח מדרכה חשופה ליד בית ספר או תחנת אוטובוס. הצל שנדרש בבוקר בדרך ללימודים שונה מצל שנדרש אחר הצהריים בדרך למרכז המסחרי.
לכך מתווספת בעיית התחזוקה. כדי שעץ צעיר יתפתח עליו לקבל מקום מתאים לשורשים, השקיה וטיפול לאורך זמן. עיר שמציגה מספר נטיעות יכולה להוסיף מדד ציבורי חשוב יותר: כמה עצים נקלטו, כמה שרדו אחרי שלוש שנים, והאם הם עומדים במקומות שבהם אנשים הולכים וממתינים.
מה יכול התושב לעשות כבר עכשיו?
עיריית רחובות מפעילה אפשרות לדיווח על גומות עצים ריקות ועל מיקומים שבהם תושבים מבקשים נטיעה חדשה. העירייה מסבירה שהבקשות נבחנות לפי סדרי עדיפויות, תקציב ותשתיות, ולכן עצם הדיווח אינו מבטיח נטיעה.
אפשר להתחיל ממקום נקודתי ומוכר: הדרך מהבית לבית הספר, המסלול לתחנת האוטובוס או הרחוב שמוביל לקופת החולים. במקום לומר באופן כללי שחסר ירוק בעיר, אפשר לציין היכן אין צל, באילו שעות ההליכה קשה, והיכן גומה ריקה או מקום פנוי עשויים לאפשר פתרון.
גם בנושא כריתות יש מסלול ציבורי מוגדר. לפי אתר העירייה, החל מ-1 ביוני 2026 בקשות לבחינת כריתה או העתקת עצים מוגשות דרך מערכת "יעלה" של משרד החקלאות. עצם קיומו של הליך אינו מלמד שכל בקשה מוצדקת או שכל עץ ייכרת; הוא מאפשר בירור של החלטה מסוימת.
השאלה שצריך לשאול
רחובות יכולה להציג נתון מרשים על מספר עצים שניטעו, ובמקביל תושב יכול להמשיך ללכת בדרך חשופה לשמש. שני הדברים יכולים להיות נכונים יחד. לכן המדד שמעניין את התושבים אינו רק כמה עצים נכנסו לאדמה, אלא מה השתנה במסלול היומיומי שלהם, כמה צל יש בו היום, ומה צפוי להשתנות בעוד חמש שנים.
אקי בן שחר הוא כותב ועורך את "מאחורי הכותרות", מיזם תוכן עצמאי העוסק באקטואליה, חברה, ביטחון, כלכלה ונושאים ציבוריים מזווית פרשנית ואישית.
