בשיתוף עופר לוין GTI
בראשית החודש החותם את שנת 2022 התקיים אירוע יוצא דופן במבנהו המרהיב של היכל קזינו–באומגרטן בווינה, אוסטריה. במקום התארחה תערוכת אמנות של 26 עבודות מאת האמן דיולה צילצר מתוך רבות אחרות הנמצאות ברשות לוין אמנות, חברה ותרבות מיסודו של עופר לוין, בליווי קונצרט מוסבר של התזמורת הקאמרית הווינאית "מסעות".
חייו הסוערים של דיולה צילצר
דיולה צילצר (1898 – 1968) היה אמן הונגרי–יהודי בעל סיפור חיים מפותל באחת מהתקופות הסוערות ביותר בתולדות המאה העשרים. הוא נולד בבודפשט למשפחה יהודית מיוחסת ומספר מקרוביו היו אמנים הונגרים ידועי שם, ביניהם דודו, אנטל צילצר (1860 – 1921) ששימש כצייר החצר של המלך. כישורי האמנות של צילצר הצעיר דרו בכפיפה אחת עם תשוקה עזה לפיתוחים והמצאות, פן באישיותו אותו הצליח לממש בשלב מוקדם יחסית ושליווה אותו כל חייו. לימודיו האקדמיים בהנדסת מכונות בבודפשט נגדעו באחת מטעמים אנטישמיים, והוא נמלט לאיטליה ב-1919 מחשש לחייו. את השכלתו באמנות רכש מהנס הופמן במינכן בשנים 1922 – 1923. שנה לאחר מכן הצליח לחזור לבודפשט באמצעות תעודה מזויפת ולהירשם בתור נוצרי לאקדמיה לאמנויות, אך לימודים אלו נמשכו זמן קצר בלבד עד שנודע להנהלת המוסד דבר מוצאו האמיתי.
באותה שנה הוא מוציא לאור ספר ליטוגרפיות בשם "קליידוסקופ" שזכה להצלחה עצומה שאפשרה לו להגר מהונגריה. תחילה שהה מספר שנים בפריז ועבד עבור מגזינים בחסות המפלגה הקומוניסטית, ואף אייר את ספריו של אדגר אלן פו. עד 1932 עבודותיו הוצגו במספר מדינות אירופאיות והוא זכה בפרסים שונים.
החל מסוף שנות העשרים עבודותיו, האקספרסיוניסטיות במהותן, הפכו במופגן ליצירות מחאה נגד גל הקיצוניות ששטף את אירופה. חלק מעבודותיו אף יצאו במכוון נגד היטלר, מוסוליני ואימי המלחמה בכלל. באלבום בן 24 ליטוגרפיות שזכה לשם "גז" ("מתקפת גז") עם מבוא מאת רומן רולן, תיאר את זוועות מלחמת העולם הראשונה. בציורים אחרים שלו נראים מחנות ריכוז מתחילת שנות ה-30.
ב-1932 היגר צילצר לארה"ב. הוא קבע את ביתו ב-1939 בהוליווד, עסק בעיצוב תפאורות לסרטים ושימש במאי אמנות. במקביל, המשיך בעיסוקו כממציא ומפתח. עם תום מלחמת העולם השנייה שב לאירופה וסייר בין פריז לבודפשט במשך מספר שנים. ב-1954 שב לניו–יורק ועבד עבור רשת הטלוויזיה אן.בי.סי וסינרמה.
עם השנים גילה צילצר עניין הולך וגובר בישראל ואף ביקר בארץ ב-1961 במהלך משפטו של אדולף אייכמן. לקראת סוף שנות השישים החלו הוא וחוג חבריו בתכנונים להגירתו לישראל, כולל הבטחת דירה עבורו ברובע האמנים בירושלים, שאיפה שנגדעה עם מותו ב-21 בנובמבר, 1969. חלק חשוב מעבודותיו – ציורי פסטל ופיתוחי נחושת ששאבו השראתם מהאסכולה הגרמנית של תחילת המאה העשרים – הוצגו בעבר בישראל בבית האמנים (1973) בירושלים.
יצירותיו נשמרות כיום באוספי אמנות נחשבים בעולם, ביניהם במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו–יורק, בגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון, בספרייה הלאומית של צרפת, במוזיאון הבריטי בלונדון, במוזיאון פושקין במוסקבה, בגלריה ההונגרית בבודפשט, וכן גם ברשות לוין אמנות, חברה ותרבות.
צילצר ותזמורת מסעות
כאמור, בראשית החודש נערך בווינה אירוע מוסיקלי לציון יצירות צילצר מתוך האוסף המקיף שברשות לוין אמנות, חברה ותרבות. האכסניה שנבחרה לארח את התערוכה הייתה היכל קזינו באומגרטן בווינה, אשר נבנה במקורו בשנת 1779 בתור ארמון בבעלות הנסיכים לבית אסטרהזי והוסב להיכל אירועים לקראת סוף המאה ה-19. המקום שימש עד 1975 כאתר להפקות הטלוויזיה האוסטרית, ומשנת 2009 חזר לפעול כאולם לאירועי תרבות, קונצרטים ומופעים שונים.
את 26 היצירות שנבחרו לאירוע ליוותה בקונצרט מגוון התזמורת הקאמרית "מסעות" שבווינה בניצוחו של עמית רוזנבלום ובהשתתפות זמרת הסופרן אדל קלרמונט. הקונצרט נחלק לארבעה פרקים המקבילים לפרקי חייו של צילצר: הונגריה והאימפריה האוסטרו–הונגרית, פריז, מלחמה ואמריקה.
החלק הפותח את הקונצרט עסק בתקופת החיים הראשונה של צילצר בבודפשט וביצירותיו המוקדמות, תקופת השיא של האימפריה האוסטרו–הונגרית, של הרומנטיציזם ושל פריחת הלאומיות האירופית. שיא תקופת הלאומיות הזו הובאה לקהל בצלילים דרך ״ריקודי עם הונגריים״ של המלחין ההונגרי בלה ברטוק. לתיאור שפתו האקספרסיוניסטית הקודרת של צילצר, ששייכה אותו לזרם האוונגרד ההונגרי, הובאו שתי יצירות מאת המלחין האוסטרי יהודי ארנולד שנברג, הנחשב לחלוץ הזרם האקספרסיוניסטי במוסיקה: ולסים ווינאיים מוקדמים ומיניאטורות לתזמורת.
חלקו השני של הקונצרט כלל מוסיקה צרפתית מאת אריק סטי המציגה את הלך הרוח הפריזאי של שנות העשרים והשלושים במאה ה-20. כמו כן, נוגנו שאנסונים צרפתיים של המלחין פרנסיס פולנק, שבדומה לצילצר, נמנה עם קבוצת אמנים שביקשו להתנער מהאידאלים האסתטיים של המאה ה-19 שתרמו לפריצת מלחמת העולם הראשונה.
עבודותיו המזוהות ביותר של צילצר כנגד המלחמה והמשטר הנאצי, כולל אלבום GAZ, הוקדשו לחלק השלישי של הקונצרט. המוסיקה שנבחרה להמחשת אווירת יצירות אלה הייתה "פנטזיה ופוגה" מאת המלחין היהודי גדעון קליין (1942), שאותה חיבר במחנה טרזינשטט, שנה אחת בלבד בטרם הוצא להורג באושוויץ. הפרק שחתם את הקונצרט עסק כולו בחיי צילצר בארה"ב, ועל כן נוגנה בו מוסיקה אמריקאית מאת ג'ורג' גרשווין (לולאבי – 1919), אהרון קופלנד (רודאו – 1940) וסמואל ברבר (אדג'יו למיתרים – 1936).
"כאשר בוחנים מקרוב את עבודותיו של צילצר," מציין עופר לוין מבעלי האוסף הנוכחי, "מגלים אמן פורה בעל עין חדה לא רק לאמנות אלא גם להבנת תהליכים היסטוריים שבקרבם פעל. עם הזמן, במיוחד לאחר צבירת הפופולריות של האקספרסיוניזם המופשט ודעיכת האמנות הפיגורטיבית במערב במהלך שנות החמישים, נשתכחה אמנות צילצר. עבורי זו זכות גדולה להביא לקדמת הבמה אמן יהודי חשוב שפעל באחת התקופות החשוכות בתולדות המאה העשרים."
