42 אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית מגיעים מדי יום ל״בית השקמה״ של עמותת אקים בחולון, שם הם משתתפים בפעילויות טיפוליות, חוגים, טיפולים פרא רפואיים ואפילו מפעילים בעצמם בית קפה. רכזת הטיפול במרכז: ״אנשים מסתכלים לפעמים על מסגרות כאלה ורואים רק את האתגרים. אני רואה מקום מלא חיים״.
בכל בוקר, קצת לפני השעה שמונה, מתחיל להתמלא מרכז היום ״בית השקמה״ של עמותת אקים בחולון. ההסעות מגיעות בזו אחר זו, אנשי הצוות מקבלים את פני המשתתפים, והמרכז נכנס בהדרגה לשגרת היום: טיפולים, פעילויות, מפגשים חברתיים, ארוחות וסדנאות, שמספקים מסגרת יציבה ומשמעותית עבור עשרות אנשים עם מוגבלות ובני משפחותיהם.
מרכז היום מיועד לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית מגיל 21 ומעלה, בתפקוד נמוך עד בינוני. כיום מגיעים אליו 42 מקבלי שירות, רובם תושבי העיר חולון. עבורם, המרכז הוא הרבה מעבר למסגרת יומית. זהו מקום שמספק סדר יום קבוע, טיפולים מקצועיים, חיי חברה והזדמנות להתפתחות אישית, ועבור המשפחות מדובר גם במעטפת משמעותית של יציבות ותמיכה.
מאחורי הפעילות עומד צוות מקצועי מסור, הכולל מנהל מרכז, רכזת טיפול, רכזת תפעול, מדריכים וצוות פרא רפואי הכולל פיזיותרפיסט, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת ומנתח התנהגות. הגישה במקום מבוססת על התאמה אישית ככל האפשר לצרכים של כל אדם. לצד הטיפולים המקצועיים פועלים במרכז חדר סנוזלן, חדר כושר, חדר טיפולים, חדר אוכל מרווח וחצר גדולה שמטופחת על ידי המשתתפים עצמם במסגרת גינון טיפולי.
״החצר היא ממש מקור גאווה עבור הנתמכים״, מספרים במרכז. ״הם שותלים, מטפחים את הגינה, ורואים תהליך. זה נותן להם תחושת מסוגלות ומשמעות״. לצד פעילות הגינון פועלים במרכז גם חוגי ספורט, ובקרוב ייפתח חוג מוזיקה חדש. בנוסף, במרכז קיים סטודיו לקרמיקה, וכעת מחפשים איש צוות שיפעיל אותו באופן קבוע.
אחת היוזמות הייחודיות ביותר במרכז היא בית קפה חברתי שפועל פעמיים בשבוע. בימי שני המשתתפים והצוות נערכים יחד, מכינים את הכיבוד ומתכננים את הפעילות, ובימי שלישי נפתח בית הקפה עצמו. המשתתפים מתיישבים, מקבלים תפריט מונגש ומזמינים מה שהם רוצים. בעתיד מקווים במרכז לפתוח את המקום גם לאורחים מבחוץ, מהלך שיוכל להעמיק עוד יותר את הקשר בין המרכז לבין הקהילה המקומית.
״מהרגע הראשון התאהבתי במקום ובאנשים״
מי שמלווה מקרוב את התהליכים האלו היא שירה קרביץ, בת 28 מתל אביב, רכזת הטיפול במרכז בשנה וחצי האחרונות. ״לא תכננתי בכלל לעבוד בתחום של צרכים מיוחדים״, היא מספרת. ״אחי הקטן נמצא במרכז יום של אקים במודיעין, וכשחיפשתי עבודה, אמא שלי שמעה שמחפשים רכזת טיפול בחולון. החלטתי לנסות, ומהרגע הראשון התאהבתי במקום ובאנשים״.
לדבריה, אחד הרגעים המשמעותיים ביותר עבורה היה כשהייתה שותפה בהקמת כיתה חדשה עבור אנשים על הרצף האוטיסטי ואנשים עם התנהגויות מאתגרות. ״זו כיתה שדורשת המון התאמות, הרבה סדר, מבנה ברור והנגשות ויזואליות״, היא אומרת. ״היה מרגש לראות איך אנשים שלא הצליחו להשתלב במסגרות אחרות פתאום מקבלים את התמיכה הנכונה עבורם. ראינו שינוי אמיתי בהתנהגות שלהם, במצב הרוח, ביכולת להשתתף בפעילויות וגם בקשרים החברתיים שהם יצרו״.
קרביץ בוגרת לימודי פסיכולוגיה ומתמיינת כיום לתואר שני בתחום. מאז השבעה באוקטובר היא גם בחרה להעמיק את המעורבות החברתית שלה מחוץ לשעות העבודה. בתחילת המלחמה התנדבה עם שורדי מסיבת הנובה, ובהמשך החלה להתנדב במרחבים בטוחים במסיבות ופסטיבלים. בעבר גם התנדבה במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי.
״אנשים מסתכלים לפעמים על מסגרות כאלה ורואים רק את האתגרים״, היא אומרת. ״אני רואה מקום מלא חיים, התקדמות, הומור, קשרים מאוד עמוקים והמון רגעים קטנים של הצלחה. מבחינתי, זה מקום שמאפשר לאנשים לקבל בדיוק את מה שהם צריכים כדי לפרוח״.
