מבקר המדינה תיעד 916 מבנים שהוכרזו מסוכנים בסוף 2024 ופערים בפרסום הסיווגים. באתר ההנדסה העירוני מופנה הציבור לרשימה שתוארכה ל-8 בנובמבר 2026, אך מספרי העבר אינם תחליף לבירור סטטוס של כתובת מסוימת.
לבניין ותיק אין נורית אזהרה. לעיתים הסימן הראשון שמעורר דאגה הוא טיח שנושר, סדק חדש או מכתב שמגיע מהעירייה. עבור דיירים שאינם מהנדסים, הביטוי "מבנה מסוכן" עשוי להיות מפחיד, אבל גם מבלבל: האם מדובר בסכנה מיידית? האם מותר להמשיך לגור במקום? מי אחראי לתקן, וכיצד יודעים שהסטטוס עודכן?
דוח ביקורת מעקב שפרסם מבקר המדינה ביולי 2025 כלל נתון שראוי לחזור אליו בזהירות: נכון לסוף 2024 הכריזה עיריית בת ים על 916 מבנים כמבנים מסוכנים. באותו דוח הוצגו גם פערים בין סיווגים שהופיעו באתר העירייה לבין הסיווגים שהיו אמורים להופיע על פי הנוהל והטיפול בפועל. המבקר ציין בין היתר קבוצות של 53 ושל 109 מבנים שסיווגם באתר לא תאם את הבסיס שנבחן, לפי שני מבחני התאמה שונים. אין לחבר את הקבוצות ולהציגן באופן אוטומטי כ-162 בניינים נפרדים, ואין להשתמש במספר 916 כנתון עדכני לנובמבר 2026.
יש גם התפתחות עדכנית שעשויה לשנות את השיחה. באתר ההנדסה של עיריית בת ים מופיעה הפניה לרשימת מבנים מסוכנים ולתיקון ליקויים, ולצדה תאריך עדכון של 8 בנובמבר 2026. זו אינדיקציה לכך שהעירייה מפנה את הציבור למידע מתחדש, ולא רק לדוח היסטורי. במסגרת הבדיקה הזאת אומתו קיומו של דף השירות וההפניה לרשימה, אך לא הושוותה הרשימה המלאה כתובת-כתובת לדוח המבקר, ולכן אי אפשר לקבוע כמה מ-916 המבנים עדיין רשומים או מה היה שיעור הסרת ההכרזות.
הפער בין שתי מערכות המידע הוא לב הסיפור. מבקר המדינה בדק רישום וסיווג בתקופה מסוימת; תושב זקוק לתשובה שמסומנת בתאריך הנוכחי: האם הוצא צו, על אילו ליקויים הוא מתבסס, האם בוצע תיקון והאם מהנדס מטעם הרשות אישר שהסכנה הוסרה. מידע חלקי או כזה שהתאריך שלו אינו ברור יוצר שתי טעויות אפשריות: רוכש עשוי להירתע מבניין שכבר טופל, ומנגד דייר עלול להסתמך על היעדר כתובת ברשימה מבלי לברר אם נערכה בדיקה.
דף ההנדסה מסביר שההליך אינו מסתיים בכך שקבלן סיים עבודה. לפי ההסבר העירוני, לאחר טיפול נדרש אישור הנדסי ובדיקה נוספת לצורך הסרת הצו. באתר מופיעים גם פרטי המחלקה המטפלת. בכך נוצרת שרשרת אחריות שניתן לעקוב אחריה: איתור הליקוי, הודעה לבעלי הנכס, תיקון, אישור ובדיקה סופית. עדכונה של הרשימה הוא תחנה חשובה בשרשרת, אך אינו מחליף את מסמכי ההנדסה המקוריים במקרה של מחלוקת.
דווקא ההבחנה הזאת חשובה. רשימת מבנים מסוכנים אינה תחרות בין ערים. ככל שהפיקוח פעיל יותר, הרשות עשויה לזהות יותר מבנים הזקוקים לטיפול. מנגד, הכרזה ללא הסבר בהיר על דרגת הסיכון, חובת התיקון והסרת ההכרזה עלולה להטעות דיירים, רוכשי דירות ושוכרים. הדוח מצביע על הצורך בסיווג ובפרסום עקביים, אך אינו מאפשר לקבוע מתוך התקציר לבדו מה מצב כל כתובת כיום.
בבת ים, עיר שבה בניינים ותיקים ניצבים לצד מתחמי התחדשות חדשים, זו אינה שאלה הנדסית בלבד. בבניין משותף התיקון עשוי לדרוש התארגנות של בעלי דירות, החלטות כספיות, התקשרות עם אנשי מקצוע ולעיתים פתרון זמני לדיירים. השכנים אינם בהכרח בעלי אותן יכולות כלכליות. מי שמתגורר בדירה שכורה זקוק למידע, אבל אינו בהכרח מי שמחליט על עבודות הביצוע. פערי הכוח האלה יכולים להפוך הודעה הנדסית לבעיה אנושית מורכבת.
אין גם זהות בין בניין שנבנה לפני שנים רבות לבין מבנה שהוכרז מסוכן. גיל הבניין יכול להצדיק תשומת לב, אבל דרושה בדיקה מקצועית בהתאם לליקויים ולנסיבות. באופן דומה, תוכנית עתידית של פינוי-בינוי אינה בהכרח פתרון מיידי לליקוי קונסטרוקטיבי. מי ששומע הבטחה להריסה ולבנייה מחדש בעוד שנים אינו יכול להסיק מכך שמותר לדחות טיפול בסכנה קיימת.
מה ראוי לפרסם לציבור? רשימה נגישה ומתעדכנת של כתובות עם תאריך בדיקה, הגדרה ברורה של סטטוס, הסבר האם נדרש תיקון ומהי הדרך לקבל מסמך רשמי. יש להציג גם מתי הוסרה הכרזה בעקבות בדיקה, תוך שמירה על פרטיות ועל מגבלות מידע רלוונטיות. אלה הצעות לסטנדרט שקיפות, לא טענה שהעירייה אינה מפרסמת כיום נתונים כאלה.
תכנון התחדשות עירונית עשוי להבטיח שינוי גדול בשכונה, אך לא בהכרח פותר מחר בבוקר בעיית בטיחות במעקה, בתקרה או בחזית מתפוררת. בין הכרזה על פרויקט לבין היתר בנייה וביצוע חולפות לעיתים שנים. לכן אין להתייחס להבטחה לפינוי-בינוי כהנחיית בטיחות או כפטור מטיפול במפגע. ההכרעה אם המבנה בטוח דורשת חוות דעת מקצועית מתאימה ולא מסקנה כללית מתוך כותרת על התחדשות.
דייר שמבחין במפגע צריך לפנות לגורם ההנדסי המוסמך ברשות ולבעלי הנכס, ובמקרה של חשש לסכנה מיידית להתרחק מהאזור המסוכן ולפנות לגורמי החירום המתאימים. מי שבוחן רכישת דירה צריך לבדוק מידע רשמי ועדכני ולא להסתפק בצילום מסך ישן. גם דיירים בבניין שכבר טופל צריכים לדעת אם הטיפול נבדק וההכרזה הוסרה בפועל.
אפשר לקרוא את נתוני המבקר כרשימת ליקויים, ואפשר לראות בהם מבחן אחר: האם המידע הציבורי מאפשר לאדם לדעת מה מצבו של הבית שלו בלי להפוך לחוקר? דוח בן שנה אינו מחליף בירור עדכני. הוא כן מזכיר שהשקיפות חשובה לא פחות מן ההכרזה עצמה.
אקי בן שחר הוא כותב ועורך את "מאחורי הכותרות", מיזם תוכן עצמאי העוסק באקטואליה, חברה, ביטחון, כלכלה ונושאים ציבוריים מזווית פרשנית ואישית.