בתערוכת היחיד של רות קדרי נפרשת שפה ציורית עזה ומופשטת למחצה, שמבקשת לנסח מחדש את המושג "נוף"- לא כנוף חיצוני, אלא כנוף פנימי של תודעה, זיכרון, ושיבוש. קווים נשברים, כתמים צבעוניים וטקסטורות משתנות יוצרים עולם חזותי טעון, שבו בית, עץ, דרך או חלון אינם אובייקטים יציבים אלא רמזים, חידות ותעתועים.
התערוכה מציגה בפנינו את עולמה האמנותי העשיר והרב-גוני של רות קדרי, אמנית ייחודית המציירת מתוך תמהיל מרתק של התבוננות פנימית עמוקה, זיכרונות אישיים, ורשמים מן הסביבה. ציוריה של קדרי, על אף נוכחותם הפיגורטיבית לכאורה, חורגים מגבולות התיאור הריאליסטי ופורצים אל ממדים סוריאליסטיים ומופשטים, המזמינים את הצופה למסע אינטימי אל תוך נפשה האמנותית.
רות קדרי, אמנית ותיקה ומוערכת, פועלת מזה שנים מתוך חקירה מתמשכת של זיכרון אישי וקולקטיבי. בעבודותיה ניתן לזהות מבט רגשי עמוק, אך גם מודעות צורנית גבוהה. היא מתכתבת עם מסורות של ציור מודרניסטי ומופשט – החל מציירי האקספרסיוניזם הגרמני, דרך פאול קלה וחואן מירו, ועד השפה הסימבולית של אנה טיכו ויעקב שטיינהרדט – אך שומרת על קול אישי מובהק, טעון ברגישות מקומית ובתשוקה לארגון מחדש של המציאות.
היצירה עבורה היא בראש ובראשונה תהליך של חקירה וגילוי. עבודותיה אינן רק יצירות ויזואליות, אלא מעין יומן אישי חזותי, המשקף את מחשבותיה, רגשותיה ותפיסותיה את העולם. היא ניחנת ביכולת נדירה לתרגם את המורכבות הפנימית שלה לשפה חזותית עשירה, המשלבת טקסטורות, צבעים וצורות באופן אינטואיטיבי ומרתק. קדרי אינה חוששת להתנסות בחומרים וטכניקות שונות, היא בוראת קומפוזיציות דינמיות המשלבות בין קווים זורמים למשטחי צבע דרמטיים, בין דמויות מפורקות לנופים חלומיים. בעבודותיה ניכר מתח בין סדר לאי-סדר, בין השתקפות המציאות לבין עיוותה, המהדהד את דינמיקת הנפש האנושית.
הדימויים בציוריה – בתים, עצים, שבילים, שדות- לעיתים מתפרקים לקווים ולצורות, ולעיתים מתגבשים מחדש לצורה כמעט־ילדית, כמעט־מיתית. הנוף, בתיו, נתיביו וחפציו, אינם רק ייצוג של מקום פיזי, אלא ביטוי למרחב פסיכולוגי, בין התפוררות לסדר, בין זיכרון לבדיה. קדרי נעה בין רישום לציור, בין רמז לפירוק, בין צבעוניות עזה לשטיחות מונוכרומטית, ולעיתים משתמשת בכפולה: הריבוי כעומס רגשי, כסיפור שלא נאמר עד הסוף.
אחד המוטיבים המרכזיים החוזרים ביצירתה של קדרי הוא הבית, לאו דווקא כייצוג אדריכלי מדויק, אלא כסמל למרחב פנימי, למקום של זיכרון, שייכות וביטחון, או לחלופין, חוסר ביטחון ופירוק. בתיה של קדרי משתנים: לעיתים הם ניצבים איתנים ומוגנים, לעיתים הם מפורקים, מרחפים, או מתמזגים עם הנוף באופן כמעט אורגני. מוטיב הבית המפורק והבנוי מחדש מהדהד יצירות של אמני קוביזם ואקספרסיוניזם מוקדמים, אשר חקרו אף הם את הפירוק וההרכבה מחדש של צורות כדי לבטא תפיסות מורכבות של מציאות. ניתן לראות קשר מסוים לעבודותיו של ז'ורז' בראק, שבתחילת דרכו הקוביסטית צייר בתים ונופים מפורקים לגאומטריה פשוטה, תוך דגש על הפרספקטיבה המרובה.
הנוף, על עצי הירח והשמש שלו, ומרחביו החלומיים, הוא מוטיב חוזר נוסף. הנופים של קדרי אינם נופים מציאותיים, אלא נופים פנימיים, שהופכים לכר פורה לביטוי רגשי. יש בהם משהו פנטסטי, המזכיר לפעמים את הקומפוזיציות הצבעוניות והעשירות של אמנים פוסט-אימפרסיוניסטים כמו וינסנט ואן גוך, ביכולתם להחדיר רגש עז וביטוי אישי דרך משיכות מכחול תוססות ושימוש לא קונבנציונלי בצבע. ה"עצים" החוזרים בעבודותיה, לעיתים מסוגננים ולעיתים מופשטים, מתכתבים עם סמליות עתיקת יומין של טבע ונשמה, וניתן לראות בהם הדהוד לעבודות סימבוליסטיות שבהן הטבע שימש מצע לביטוי רגשות ותפיסות מטאפיזיות.
מעבר לכך, ביצירות מסוימות, ניכרת נטייה ברורה לקומפוזיציה המחולקת לריבועים או מלבנים, כל אחד מהם מספר סיפור אחר או מציג פרגמנט של תמונה גדולה יותר. שיטה זו מזכירה עבודות של אמני קולאז' מודרניים, וכן את הפיצול וההשטחה שאפיינו את הציור המודרני, ואף את התרכזותם של אמנים כמו קזימיר מלביץ' בצורות בסיסיות ובקומפוזיציות גאומטריות המבטאות עקרונות אוניברסליים.
הצבעוניות של קדרי נעה על קשת רחבה, מגוונים כהים ועמוקים ועד לגוונים בהירים ושקופים. היא משתמשת בצבע לא רק לתיאור, אלא ככלי ביטוי רגשי עוצמתי. משיכות המכחול שלה, לעיתים עדינות ומרחפות ולעיתים גסות ודרמטיות, יוצרות טקסטורות עשירות המעניקות לעבודותיה ממד פיזי ותלת-ממדי. הדגש על הטקסטורה והחומריות של הצבע מחבר את עבודותיה לעבודותיהם של אמנים אקספרסיוניסטים שראו בחומר עצמו אמצעי ביטוי מרכזי.
בתערוכה הזו מציעה קדרי מפה פנימית – סובייקטיבית, רוטטת אל תוך עולמה ולתוך מקומות שהיו ואינם, או שמעולם לא היו. עבודותיה מהדהדות דימויים של פליטות, של שיטוט, של בית שחרב ונבנה שוב – לא כאדריכלות, אלא כזיכרון וכמשאלה. התערוכה היא הזדמנות נדירה לצלול אל עולמה הייחודי של רות קדרי. כל יצירה היא שער למסע אחר, המזמין את הצופה להתחבר לרגשותיו שלו, לפרושׂ את דמיונו, ולמצוא את נקודות החיבור בין עולמו הפנימי לעולמה העשיר של האמנית.
טקסט אוצרותי : נירית דהן
נעילה : 30.9.2025
שעות ביקור בתערוכה : ג'-ה' 12:00-17:30
שישי ושבת : 11:00-14:00
*בשיתוף מגזין "כאן" – מציאות ישראלית באמנות
