ישראל הוקמה כמדינת רווחה, וגם אם במאה ה-21 יש התרחקות מסוימת מהקונספט, עדיין מושטת עזרה לא מבוטל למי שנזקק – לרבות קשישים שעוברים לבית אבות ולא יכולים לממן בעצמם את השהות בו. חשוב להדגיש כי הסיוע ניתן גם לקשישים המוגדרים כ"עצמאים" וגם לאלה המוגדרים "תשושים" (כלומר כבר לא יכולים לבצע באופן עצמאי פעולות בסיסיות כמו להתרחץ, להכין אוכל או להתנייד – ולכן עבורם הפתרון הוא בתי אבות סיעודיים).
מסמכים נדרשים
השתתפות במימון בית אבות בתל אביב, גדרה, חדרה או כל מקום אחר בארץ ניתנת ע"י המדינה על בסיס קריטריונים כלכליים. בהתאם חשוב להכין לתהליך שורה ארוכה של מסמכים רלוונטיים: אישורים מהביטוח הלאומי לגבי קצבאות, תלושי פנסיה (אם ישנה כזו, כמובן), דפי חשבון בנק, אישורי הכנסה של כל הילדים, ומסמכים לגבי נכסים (דירת מגורים לרבות כזו שמתגוררים בה בשכירות).
כמה משלם אזרח ותיק על בית אבות בתל אביב?
אזרח ותיק שמתקיים אך ורק מקצבת הזקנה יעביר 80% מהקצבה לבית האבות, והמדינה תשלים עבורו את הפער. כשישנה גם קצבה פנסיונית, האזרח הוותיק יעביר את מלוא הסכום שהוא מקבל מקרן הפנסיה או ביטוח המנהלים לבית האבות, וכן 65% מקצבת הזקנה (ואת ההפרש תממן המדינה).
כשישנם נכסים שניתן להשכירם (או שהם מושכרים בפועל), נלקח בחשבון גם סכום כסף זה, כך שהיקף התמיכה של המדינה יצטמצם.
השתתפות ילדים במימון בתי אבות סיעודיים להוריהם
חשוב להדגיש כי מימון בתי אבות סיעודיים ו"רגילים" אינו רק באחריות האזרח הוותיק עצמו והמדינה, אלא גם אחריותם של הילדים. למעשה, גם אם יש מספר ילדים ורק אחד מהם לא מוכן לקחת חלק בעלות הכספית, המדינה לא תיתן את חלקה.
כשהמדינה מחשבת מהו גובה ההשתתפות של הבנים והבנות של האזרח הוותיק, היא לוקחת בחשבון את מספר הילדים שלהם, את גובה ההכנסות וכן שיקולים נוספים. כמו כן ניתן להגיש ערעור על גובה ההשתתפות – לוועדת עררים של משרד הרווחה. עוד מידע בנושא ניתן למצוא באתר "ברטה – ייעוץ והכוונה לבתי אבות".
