על-כימיה מכושפת תערוכת יחיד לאמן קורן הרשקוביץ בגלריה Global Art

קורן הוא אמן מכשף. בנאי. אדריכל. מעצב מוצר ועוסק בכימיה של האומנות שלו.

קורן מאוהב בחומר, הוא נוגע בחומר חושב על חומר מתעסק בחומר, חוקר את החומר ומבין לעומק את המרכיבים, את התכונות ואת התהליכים הכימים היוצרים את החומר. קורן מתייחס לחומר כחלק מהמשוואה עם המושג צורה. קורן האמן ממשש נוגע שובר מתקן ויוצר עבודות שהן געגוע לשממה ולנוף הפראי הלא נגוע. קורן יוצר בחומר שהוא גם הצורה מתוך סקרנות אינסופית להבין את המרכיבים את התכונות והתהליכים הכימיים היוצרים את החומר. חומר שהוא עתיק, חומר שמגיע ממרחקים, חומר נוכח. על משטחי עץ גדולים הוא יוצר עבודות אמנות ייחודיות המצויירות ונחתמת בבטון רך. קורן חורץ בבטון, חותך, פוצע, חופר צובע את הבטון, מערבב עם חומרים נוספים, מוסיף, גורע הורס ובונה מחדש. טכניקת העבודה והחריטה מקבלות ביטוי רב ממדי וככל שמביטים פנימה נשאבים לתוך הפרטים, החיבור לטבע, לאדמה, לאבלוציה של כדור הארץ, ולתרבויות שנעלמו. בתוך עבודות הבטון מסתתרים עולמות שלמים המציצים מבין שכבות חומר ויוצרים סיפור מרתק. קורן בדרכו הייחודית מפענח את המסתורין הקסם והכישוף של הכתבים הקדומים ויוצר ספריית קודים משלו המתכתבת עם ציורי המערות של האדם הקדמון, עם ההירוגליפים הקדומים ממצרים, עם סמלי תרבות המאיה, עם כתבי היתדות, ועם ציורי הכדים של יון העתיקה. קורן חוקר חברות מתפתחות, קדמוניות תרבויות עתיקות ציוויליזציות קדומות, חוקר את החוקיות הקולקטיבית, את הדינמיקה האנטרופולוגית באזורי הסהר הפורה, התרבות השומרית, האכדית, מצרים העתיקה וכל שושלות הפרעונים ואילנות היוחסין שלהם, האסלאם הקדום האימפריה הפרסית התרבות הלטינית, האינקה ועוד. לדבריו: "לפעמים התחושה היא עשיית מיפוי של כל מיני עולמות. מפות של זמן. מפות של מקום. מעין אטלסים. אני מאד נמשך לחשיבה והבנה גאוגרפית של מפות קדומות. מדוע הן מצוירות כפי שהיא מצוירות מה עומד מאחורי זה?.. מה רוצים להראות לנו ויותר מכך מה רוצים להסתיר מאיתנו.

"הדמיון שלי נשאב לתחומי אסטרונומיה ולמושגים מופשטים של זמן ומרחב מתפשט, חורים שחורים וחלל, נקודות סינגולריות אזורים של קריסה והתנגשות של חומר ואנרגיה. כמו כן אל המרחבים הפורצים את האופק, המרחבים הלא יציבים. הימים הנהרות האוקייאנוסים – את המים אני מגדיר כקרקע לא יציבה. באופן ספונטני רחב אני מאד מושפע ומחובר למדעי הטבע ולטבע כפשוטו, למה שהוא מספק ומראה לנו. החי הצומח, הדומם. מצבי הצבירה מהיחסים והאינטראקציות שקורות ואלה שלא קורות ואולי היו יכולות לקרות. עונות השנה, האור והצל. נהר הנילוס על שני מקורותיו הכחול והלבן, אני מאוד מושפע ונלהב ממנו הוא מרגש אותי, הוא כמו איזה תכשיט, כמו איזה מגלה ארצות שהגיע לפלא חדש. כמו מרקו פולו שהייתי מאד שמח לפגוש.. זהו עולם מופלא – פשוט עולם פלאי של תופעות מרגשות.

בתערוכה מוצגות עבודת גדולות עשויות בטון רך יצוק ע"ג לוחות עץ שעליהן מופיעות שפע של דמויות וסימני קוד המזכירים בעוצמתם את לוחות האבן הגדולים במקדשים והקברים של עולם הקדום. הבראשיתיות במרקם החומר ובטקסטורות מתחברת ישירות לטבע ולאדמה.

קורן מספר: "התחלתי ליצור ולהיות מסוקרן בגיל צעיר מאוד להתעניין בחומר, לחשוב על חומר, לגעת בחומר, להתעסק בחומר. אבא היה מי שהכניס אותי לעולם הכימייה, החומרים והרכבם, הטבלאות הטקסונומיות, הטבלה המחזורית וכו'. מילדות תפסתי את מושג החומר כנוכח במשוואה יחד עם המושג צורה, כלומר מבחינתי חומר שווה צורה. חומר הוא הצורה. הצורה היא ביטוי תודעתי של המושג חומר. היצירה שלי התאפיינה בבנייה פיזית של מודלים בחומרים שהיו נגישים עבורי בקיבוץ. מודלים של מבנים, קונסטרוקציות. הדמיון אצלי עבד חזק. כל הזמן הסתקרנתי בהבנת הרכיבים ,התכונות, סוגים של חומרים. העיסוק בזה היה מאוד ספונטני וכך נשבתי ונשאבתי עמוק יותר ויותר. נמשכתי לקדום לנעלם למה שהיה וסיים את תפקידו ומה האינפורמציה שהשאיר, נמשכתי להסטוריה ודמיינתי את עצמי בעולמות הקדומים והעתיקים, אימפריות עולות, אימפריות יורדות .. תמיד חיפשתי דברים שבהם אפשר לגעת למשש לשבור לשרוד. נולדתי עם הכמיהה לשממה, לבור לנוף הפראי הלוא נגוע. לא אהבתי ולא קיבלתי את המשפט "כאבן שאין לה הופכין" לא סבלתי את המשפט הזה. מה זה דבר שלא נעשה בו שימוש, שאין בו צורך. לא קיבלתי את זה נמשכתי לסיפורים של אבי שהיה מהנדס בניין שעסק בבטונים ובחומרים ואהב לספר וללמד. ממנו התאהבתי בחומרים, בכימיה של הבטון, של המלט של החול של המים. העבודה על היצירות מרתקת וייחודית. לדבריו: "טכניקות היצירה שלי הן למעשה מאוד פרימיטיביות ומאגדות בתוכן כמה טכניקות משנה הקשורות ונאחזות זו בזו. הקסם עבורי הוא האינטראקציות שהן יוצרות ביניהן. למעשה הם קשורות זו בזו. אני יוצר את החומר ואחר כך יוצר בחומר".

הגוונים שהציור מקבל שומרים על מונוטוניות עצורה הכולאת מאחוריה סערה. לפעמים מה שנדמה כרך הוא בעצם הקשה. מה שנדמה כאהבה הופך לשינאה. הפרופורציות והקומפוזיציה אינן מוגדרות ומדגישות את הסובייקטיביות הקיימת במבט הייחודי של האמן.יש כאן ראשוניות שנתפסת. שימוש ברעיון והיפוכו. ריקוד או מלחמה, ברוטליות או רכות, קשה או רך, מוות או חיים. השפה הייחודית, שפת הקודים של העבודות, מפרקת את הסיפור לחלקים הכי בסיסיים שבו, הכי ראשוניים. ישנו חיבור שחוזר על עצמו לפעמים באופן גלוי, לפעמים באופן סמוי ואז מגיעים לאותו סיפור ולא משנה מאיזה זמן הגענו. ההיסטוריה מקבלת בכל פעם איזה סבב אחר. "כיום הדבר שמעניין אותי במיוחד זה ניתוח השוואתי של מה שתפסתי אותו אז כילד לבין מה שאני תופס אותו כיום. כל עולם המושגים הזה. האם התובנות השתנו? האם הגיעו חדשות? מה היחס בין הישן לחדש, לקדום לעכשווי מה היחס בין המושגים מהעולמות שהם השראה עבורי לבין מציאות חיי היום הנוכחת בי. אני מחפש את הלוגיקה,את הפרשנות האסטטית , את ספר החוקים האסתטיי של חומר וצורה זהו מבחינתי הגביע הקדוש. לנסות ולהבין מעט ממנו ואולי גם קצת לכתוב אותו .