מרווח נשימה תערוכת תלמידי הסטודיו לפסיפס של עדנה שגב
אוצרת: מאיה שגב נייברג
תיאטרון גבעתיים
ליא קניג 1, גבעתיים
פתיחה חגיגית יום שישי 9.1.26 בשעה 11:30
״לפני כעשרים שנה, בערך שנתיים אחרי שפתחתי את הסטודיו שלי, אז בחצר הבית בגבעתיים, הגיעה דודתי עם ארבעה דליים ממש גדולים מלאים באבני פסיפס שסבתא שלי אירה ארביטמן ז״ל השתמשה בהם ליצירותיה שלה, ועליהם אבק של לפחות שלושה עשורים מאז שנפטרה. האבנים של אז נמצאות ביצירותיי עד היום, וגם תלמידותיי נהנות מהאוצר הזה ועוד אוצרות וחומרים רבים אחרים הנמצאים בשפע בסטודיו בגבעתיים״.
עדנה שגב, בת 59, אמנית פסיפס ואמא לשניים, עם ניסיון של עשרות שנים בתחומי העיצוב והאמנות. נכדתה של אירה ארביטמן ז״ל, ציירת ואמנית פסיפס, שהורישה לה את היצירתיות ואת החיבור העמוק לאמנות הזו. הפסיפס זורם בעורקיה. עדנה מציגה בתערוכות אמנות בארץ ובעולם, משתתפת בסימפוזיונים לפסיפס ומרצה ברחבי העולם על רזי הפסיפס בישראל ועל החיבור שלה לעבר.
לצד עדנה פועלת אסיה, יד ימינה ושותפה מלאה לדרך. בת 57, אמא לשלושה, עם ניסיון של שלושים שנה במגוון רחב של דיסציפלינות. יחד הן מצרפות פיסות, שמות לב לרווחים ולנקודות הקטנות, מחברות בין חומרי עבר, הווה ועתיד, ומתרגמות רעיונות לעולם עשיר של חומר וצורה.
עבורן הפסיפס הוא לא רק אמנות, אלא כלי ביטוי כמו הקנבס והמכחול עבור הצייר, רק שכאן הקאטר והאבן הם המובילים את הדרך.
הסטודיו מארח אמנים ומאסטרים לפסיפס מרחבי העולם לסדנאות מיוחדות, על מנת ללמוד ולפתח עוד את השפה העשירה של הפסיפס.
בסטודיו הן חוקרות בלי הרף טכניקות חדשות לצד שמירה על שיטות קדומות, מתוך רצון להעשיר את השפה של הפסיפס. יש להן שיטה: בכל פעם שמישהי בסדנה מתלבטת מול היצירה, הן מציעות לה לקום, להתרחק ולהביט על העבודה מרחוק. מקרוב קשה לראות את התמונה השלמה, אבל בצעד לאחור נפרשת מול העיניים פרספקטיבה חדשה, והיופי מתגלה.
זה עובד בכל פעם מחדש.
והאמת, לא רק בפסיפס. גם בחיים עצמם צריך לעתים להתרחק כדי לראות את התמונה הגדולה, כדי להבחין במה שכבר נוצר, ביופי של מה שיש. לא להיתקע בין אבני החיים הקטנות, אלא לאפשר לעצמנו מבט רחב ומכיל יותר.
הפסיפס עבור עדנה, אסיה ותלמידותיהן הוא אמנות ויצירה, אך הוא גם מלאכה תרפויטית. הוא מאפשר להפוך שבר לשלם, מעניק שקט ומרפא.
הסטודיו מאפשר כל רעיון, כל גחמה, כל פנטזיה מטורפת גדולה או קטנה בעולם האינסופי של הפסיפס.
בסדנת הפסיפס בגבעתיים מתכנסות נשים מכל רחבי הארץ, מהדרום הרחוק ועד הצפון. פסיפס אנושי של ישראל. כאן אין ימין ושמאל, חילוני או דתי, מבוגר או צעיר. כאן יש קהילה. יחד הן יוצרות, חוקרות ומרכיבות, לומדות טכניקות מגוונות, משתפות חוויות ומוצאות רגעים של יצירה וחברותא. זה המקום שבו פיסות אבן, קרמיקה וזכוכית הופכות ליצירות אמנות, והמקום שבו אנשים שונים הופכים לקהילה יוצרת אחת.
האמנים:
אביה בן פרין, אהובה גולדשטיין, אורית כהנא, איילה עזרן, אילנה ניצן, איריס טבעון, אסיה שאכט לוי, אסתר בלאו, אסתר גריידי, בלה צבאג, גילה עובדיה, גלית וילנסקי, דליה עמנואלוף, דפנה כמוס, דפנה פייטלסון, חגית אבן צור, חגית אהרונסון, חנה טאובר, חני אהרוני, טל טפר, יהודית אמיצי, יעל בקר בן דוד, לאה לוטן, לאה קרוגמן, מאיה שגב נייברג, נאווה ממן פרי, נאורה גולן, נורית עוז-צעירי, נורית פיאט, נחמה לוי, נטע שמש, עדי פילץ, עמליה אוליבר, פטריסיה אוריה, צפריר ברגר, רבקה שטרסלר, רעות גרעין כל, שולה נחמן, שירה אלשיך, שרון ברנד.
התערוכה מוצגת החל מתאריך 7.1.26
נעילה: 25.2.26
שעות ביקור בתערוכה:
ימי א עד ה 9:00 עד 18:00
