תומר נגר היה ילד שקט וסקרן שאהב לצייר, לצלם ולגלות את העולם. עם השנים הפך לנער נחוש, למדריך שהאמין בחניכיו ולצעיר שבחר להקדיש שנה מחייו לאחרים. הוא אהב את משפחתו, את החברים, את בית"ר ירושלים, טיולים ובירה טובה. ב־7 באוקטובר 2023, כשהיה בן עשרים בלבד, נפל בקרב גבורה בכיסופים. מאחורי סיפורו של הלוחם עומדים חיים שלמים של אהבה, חברות, התמדה ונתינה. זהו סיפורו של תומר, הילד של חנה ועזרא, שגדל כאן, באזור.
הילד של חנה ועזרא
ב־13 בדצמבר 2002 נולד לחנה ולעזרא נגר בנם הצעיר, תומר. הוא גדל באזור לצד גל ועמית, ולצד עדן ומאור, שהצטרפו למשפחה כילדי אומנה כשהיה בן שלוש והפכו לאחים לכל דבר.
בני המשפחה זוכרים ילד שקט, רגוע וסקרן, בעל דמיון מפותח, שאהב להעסיק את עצמו במשחקים וביצירה. הוא יכול היה לשבת זמן ממושך, לשקוע במה שעניין אותו ולגלות עולמות שלמים דרך ציור, משחק או סיפור.
תומר התחנך בגני יערה ונופר, המשיך לבית הספר גיורא יוספטל ולחטיבת הביניים יצחק רבין. כמו ילדים רבים שגדלו באזור, גם ילדותו הייתה רצופה בחברויות שנוצרו בכיתה, בפעילויות אחר הצהריים, בטיולים ובחוויות משותפות.
ככל שגדל התרחבו תחומי העניין שלו. הוא אהב לצייר, התעניין בקולנוע ובאמנות, ובהמשך גילה אהבה מיוחדת לצילום.
מחנכתו בתיכון אורט חולון, יעל, זכרה נער צנוע, שקט ולעיתים ביישן. תומר לא תמיד הרגיש בנוח כשביקשו לצלם אותו, אבל דווקא הוא בחר ללמוד במגמת צילום ועיבוד תמונה. מאחורי המצלמה מצא דרך לבטא את הסקרנות ואת הדמיון שלו.
הוא התעניין גם בהיסטוריה, אהב לשמוע סיפורים על אנשים ומקומות והיה בעל עמדות ברורות בנושאים שעניינו אותו.
בחטיבת יצחק רבין למד במגמת מנהיגות. מורתו אפרת זכרה תלמיד שנהנה במיוחד מהפעילויות שמחוץ לכיתה. בין הזיכרונות שהעלתה לאחר נפילתו היו טיולים, בישולים בשטח, מסלול היתדות בארבל ואפילו קטיף קולורבי בגשם שוטף.
אלה היו שנות הילדות והנעורים של תומר. בין השיעורים לטיולים, בין המשפחה לחברים שליוו אותו במשך שנים, הלכה והתפתחה האישיות שלו. הקשרים שנוצרו באזור, חלקם כבר בגן הילדים, נשארו חלק משמעותי מחייו. הנער השקט החל לגלות בעצמו יכולות חדשות ובהדרגה להציב לעצמו מטרות גדולות יותר.
כשהחליט לאן הוא רוצה להגיע
השינוי המשמעותי בחייו של תומר התחיל כבר בסוף כיתה ז'. בהדרגה התגבשה אצלו השאיפה להגיע לשירות צבאי משמעותי, במסלול קרבי מאתגר, והוא הבין שכדי להגשים את המטרה הזאת יהיה עליו להכין את עצמו.
הוא התחיל לבנות שגרת אימונים והקפיד עליה בהתמדה.
אחותו גל סיפרה כיצד היה יוצא מהבית בשעה חמש לפנות בוקר, ולעיתים אפילו קודם לכן, לריצה מאזור לכיוון חולות חולון. על גבו נשא תיק שמילא באבנים או בחול כדי להכביד על עצמו. לאחר האימון חזר הביתה והמשיך ליום לימודים רגיל.
זו לא הייתה התלהבות חולפת. האימונים הפכו לחלק משגרת חייו, והדרישות שהציב לעצמו הלכו וגדלו.
באותן שנים החליט להשקיע גם בלימודים. חנה סיפרה כיצד הצליח בתוך תקופה קצרה להתקדם מהקבצה ג' להקבצה א' במתמטיקה. הוא הציב לעצמו מטרה, השקיע בלימודים והתמיד עד שהגיע להישג שרצה.
מורתו למתמטיקה, קרן, כתבה לאחר נפילתו על הדרך המרשימה שעשה ועל ההתפתחות שעבר בשנות נעוריו. הדברים שלמדה בהמשך על תומר המחישו לה עד כמה אדם צעיר יכול להתפתח ולהפתיע גם את מי שהכירו אותו היטב בתקופת הלימודים.
בני המשפחה סיפרו שתומר אהב לומר ״הכול בראש״ ו״רק המעז מצליח״. האמירות האלה ליוו נער שהתרגל להציב לעצמו יעדים ולעבוד קשה כדי להשיג אותם.
עם השנים הפכה הנחישות הזאת לחלק משמעותי מאישיותו. תומר ידע מה הוא רוצה, והיה מוכן להשקיע בכך זמן ומאמץ.
אבל לצד הרצון להתקדם בעצמו התפתח בו גם צד אחר, לא פחות משמעותי: הרצון לעזור לאנשים שסביבו.
בשבט שקמה הוא מצא בית נוסף
תנועת הצופים הייתה חלק מרכזי מחייו של תומר. בשבט שקמה באזור מצא חברים, יצא לטיולים ולמחנות, ובהמשך קיבל אחריות על חניכים צעירים ממנו.
הוא השקיע בשבט שעות רבות. קישט את קירות המבנה, סידר ושיפר את המחסן, השתתף בארגון הפעילות והקדיש זמן ומחשבה לחניכים שלו.
ביוני 2021 קיבל תעודת הצטיינות על פעילותו בצופים ועל תרומתו לקהילה.
אבל אחד הסיפורים המשמעותיים ביותר מאותה תקופה לא נודע למשפחתו בזמן אמת.
בימי השבעה הגיע לבית משפחת נגר נער שהיה חניך של תומר. הוא סיפר שבשל בעיות משמעת שקלו להוציא אותו מהצופים.
תומר התנגד להחלטה. הוא התעקש לתת לנער הזדמנות נוספת, האמין ביכולתו להשתלב בתנועה ועודד אותו לשאוף להפוך בעצמו למדריך.
לפי העדות שתועדה במיזם ההנצחה גל־הד, אותו נער סיפר כי בזכות תומר הוא אכן היה בדרכו להפוך למדריך.
חנה ועזרא שמעו את הסיפור בהפתעה. הם הכירו את טוב לבו של בנם ואת אהבתו לחניכים, אך לא ידעו על כל מעשה שעשה למען אחרים.
בשביל אותו חניך, תומר היה האדם שלא ויתר עליו. מדריך צעיר שהאמין בו דווקא ברגע שבו עמד לאבד את מקומו בקבוצה.
והחניך הזה לא שכח.
תומר המשיך לדרכו, אבל האמון שנתן בנער נשאר איתו. כשהגיע לנחם את המשפחה, היה חשוב לו שידעו מה עשה בנם למענו.
הסיפור הזה מלמד הרבה על תומר כמדריך. הוא ידע לקחת אחריות, אך גם להקשיב, לעודד ולראות בחניכים אנשים צעירים שזקוקים לפעמים למישהו שיאמין בהם.
את אותה גישה לקח איתו גם לתחנה הבאה בחייו.
שנה אחת שהקדיש לאחרים
לקראת סיום לימודיו שאף תומר להגיע לשירות הקרבי המאתגר ביותר. הוא התאמן לקראת המיונים במשך שנים, והשאיפה הזאת ליוותה אותו גם כשהגיע לשלב שבו היה עליו להחליט על המשך דרכו.
תומר בחר לדחות את הגיוס בשנה. הבחירה הזאת פתחה בפניו תקופה חדשה שבה הקדיש את זמנו לילדים ולבני נוער, לצד המשך השאיפה לשירות צבאי משמעותי.
תומר הצטרף לשנת שירות במסגרת ארגון ״אחריי!״ בבת ים, והקדיש את השנה לעבודה חינוכית עם ילדים ובני נוער.
בשעות הבוקר סייע לתלמידים בבית הספר היסודי השחר. בשעות אחר הצהריים פעל במועדון ״החממה״, שבו פגש בני נוער שהתמודדו עם קשיים שונים. הוא התנדב גם בתוכנית שט״ו, ״שירות טוב ומשמעותי״.
זו הייתה שנה שבה פגש ילדים ונערים מקרוב, הכיר את הקשיים שלהם וניסה לעזור להם להתקדם. הוא הגיע שוב ושוב, יצר קשרים אישיים והשקיע בהם מזמנו.
סבתו גאולה סיפרה בהמשך על העדויות שהגיעו למשפחה מהורים שהעריכו את השפעתו על ילדיהם. תומר היה צעיר שזה עתה סיים את התיכון, ובכל זאת הצליח להיות עבור בני נוער אחרים דמות משמעותית.
אחד הסיפורים מאותה שנה התרחש דווקא לאחר שכבר סיים את תפקידו.
באחד ממסעות הסיום הגיע תומר להפתיע את החניכים. הוא הביא איתו מתנות ומכתבים אישיים שהכין עבורם, מכתב לכל חניך.
הוא יכול היה להסתפק בפרידה משותפת, אבל בחר להקדיש תשומת לב לכל אחד מהם.
המכתבים היו דרך לומר לחניכים שהם חשובים לו גם אחרי שסיים את תפקידו. עבור מי שקיבלו אותם, נותרה מזכרת אישית ממדריך שהכיר אותם ורצה בהצלחתם.
תומר היה אז צעיר בראשית חייו הבוגרים, עם חלומות ותוכניות משלו. לצד כל אלה מצא מקום לתת לאחרים שנה שלמה מחייו.
חברים, טיולים והאהבות הקטנות של החיים
תומר אהב את החיים והיה לו עולם עשיר של תחומי עניין.
הוא אהד את בית״ר ירושלים, אהב אמנות, צילום וקולנוע, התעניין בהיסטוריה ונהנה לצאת עם חברים ולטייל.
בחופש הגדול של כיתה ח' הצטרף תומר לטיול קבוצתי עם מאות ילדים שלא הכיר קודם לכן. כשנקרעו נעליו, נסע עם אחת האימהות המלוות ועם רכז המפעלים לצפת לקנות נעליים חדשות. הוא חזר שמח ומיד הצטרף שוב לפעילות. במסלול צעד ראשון, צמוד למדריך שלא הכיר קודם לכן.
בהמשך נבחר להשתתף במשלחת חילופי נוער בגרמניה. לפי בני משפחתו, הביקור העמיק את עניינו בהיסטוריה וחיזק את הקשר שחש לישראל.
סבתו שרה נהגה לקנות לתומר ספרים ולספר לו על שירותה הצבאי. השיחות הרבות ביניהם עסקו בהיסטוריה של המדינה, שהייתה גם חלק מההיסטוריה האישית שלה. כך קיבלה אהבתו להיסטוריה משמעות משפחתית.
בן דודו ניצן סיפר על שיחה שהתפתחה באחד הברים באירלנד, כשברקע התנגן השיר ״Zombie״ של להקת הקרנבריז. תומר, שהכיר את הרקע ההיסטורי לשיר, הופתע לגלות שלא כולם מכירים אותו. השיחה התפתחה לדיון על היסטוריה, זהות ושייכות.
לצד כל אלה הייתה לתומר אהבה נוספת, משעשעת יותר, לבירה.
הוא התעניין בסוגים שונים, בטעמים ובמבשלות, ובחדרו תלה שלט שעליו נכתב: ״כל יום הוא יום טוב לבירה״.
לפני גיוסו יצא עם אחיו עדן לטיול בן שלושה שבועות באירופה. השניים ביקרו בשש מדינות, טיילו במקומות שונים, הכירו מבשלות בירה וצברו יחד חוויות.
הטיול הזה היה זמן של שני אחים, רחוק מהשגרה, עם מקומות חדשים לגלות ושיחות שרק הם חלקו.
מי שהכיר את תומר דרך הצופים או שנת השירות הכיר את האחריות והנתינה שבו. מי שטייל איתו, יצא איתו לבלות או ישב איתו לשיחה הכיר גם את הבחור הצעיר שנהנה מהחיים, התלהב מדברים חדשים ואהב להיות בחברת האנשים הקרובים אליו.
ובתוך כל העיסוקים, ההתנדבות והטיולים, היה לתומר מקום קבוע ומשמעותי מאוד בחייו: המשפחה.
״תומר, ילד נשמה״: מכתבה של אושר, המורה הפרטית
המכתב מובא כלשונו, כפי שנכתב לזכרו של תומר.
תומר, ילד נשמה.יום זיכרון ראשון בלעדיך .זה לא נתפס.גיבור ישראל שלנו…היית מאמין?לאורך השנים אספת לך כינויים רבים, דבר השמור רק לטובים ביותר, המעניינים, המתפתחים, הגדולים מהחיים…היית התלמיד שלי קרוב לעשור ולמדתי ממך כל הזמן.היית המפוזר והגאון, היצירתי והמופרע, החרוץ שלא אוהב ללמוד, המצחיק שלא תמיד ולא כולם הבינו את ההומור שלו…זה שמתעניין בהכל ולא מעניין אותו כלום.פחות מתחבר למערכות וחולם להיות בסיירת מטכ"ל.מחנך ילדים להיות טובים יותר ולא מתלהב במיוחד ממערכת החינוך.הלא מסודר שידע להסתדר בכל מקום, בכל רגע, עם כל אחד…ועכשיו הכל מתגמד, הכל מתכוונן לצמד המילים הלא נתפס- גיבור ישראל.היית מאמין תומר?
אהבתי אותך ואת המפגשים שלנו.. האמנתי בך לאורך כל הדרך ועכשיו אני מסרבת להאמין-תומר נגר גיבור ישראל.דאגנו לך בשנים הראשונות, אמא שלך המדהימה ואני. שתהיה לך חווית למידה טובה,שתעמוד במטלות, שתחווה הצלחות, שתצלח את השנים, שתלמד לקרוא ושתאהב לכתוב, "שתהיה בן אדם"…אבל גיבור ישראל?הלכת רחוק תומר. רחוק מידי.
היתה לי הזכות ללוות אותך קרוב למחצית מחייך הקצרים. דרך מטורפת עשינו יחד, דרךמטורפת עשית בעצמך…המחברת הראשונה שלך מכיתה א' שעוד שמורה אצלי חושפת בצעדים קטנים את הגדולה שלך.הספר הראשון שקראת, כששמך מתנוסס עליו מונח ביראת קודש אצלי על המדף . אותו הספר ששינית את שמו מ"קוראים בהנאה" ל"קוראים בעינוי". לא אהבת את זה במיוחד. אהבת להבין את התכלס ולחקור את העולם וחקרנו…חקרנו המון.חקרנו נושאים, מקרים, אירועים , הצלחות וטעויות . חקרנו את החלומות שלך ואת השאיפות.חקרנו את העולם דרך העולם שלך, דרך עולם ומלואו שכולו אתה.הבנתי אותך, לא פעם ראיתי בך את הילדה הלא מובנת שהייתי .הבנתי שאיתך- זה רק בדרך שלך. זה לא יכול להיות אחרת כשגדלים במשפחת נגר. כשגדלים בביתם של חנה ועזרא.כשעטופים בחום ואהבה תמידיים, מסירות אין סופית, קבלת האחר ונתינה לאחר.גדלת בבית מופלא ומיוחד וידעת את זה. הבנת כילד דברים של אנשים גדולים.אמא שלך היתה ותהיה השראה ענקית בשבילי .התבוננתי בה לאורך השנים איך גידלה דורותשל פעוטות ביניהם יהלי שלי שיהיה בריא , שעוד רגע גם ילבש את המדים שלו.איך גידלה אותך ואת אחיך- גל, עמית ועדן, ואיך גדלה יחד אתכם.כמה היא אהבה לאהובאותך.כמה אהבתי לאהוב אתכם.
דיברנו עליך בלי סוף, רצינו שהעולם יראה את מה שלנו היה ברור כל הזמן.ואתה…ספגת הכל וגדלת להיות גבר שבגברים.נתת את כל כולך, הפכת את החולשות לחוזקות ואת החוזקות לתכונות אופי.הבנת מי אתה , החלפת כינויים ותפקידים וחשפת צדדים בקצב מסחרר… מתלמיד שלי הפכת למדריך בצופים של בני ליבי.הוא אהב אותך בטירוף וחיכה למפגשים איתך, אתה היית "הצופים" עבורו ובלעדיך זה כבר לא היה אותו הדבר. לא בטוחה שאתה מבין כמה השפעת עליו… הוא לעולם לא ישכח את מה שעשית בשבילו וגם אני לא .תודה על זה תומר.
גדלת להיות תומר המוכשר, הצלם, האומן, אנין הטעם, השואף , החולם והמיישם, חובב הבירות, המוצלח, ממוקד המטרה והחזק…גדלת להיות כל מה שרצית להיות .זה נגמר מהר ומוקדם מידי!!!זה היה כמו קסם לראות אותך צומח, גובה בגופך ובנשמתך, ממלא את ארגז הכלים בקפידה, מטפס ועולה בסולם הערכים, מדייק באיזון בין עיקר וטפל ולא ניתן לעצירה!רצית הכי הכי…אני יודעת. כבר בכיתה ט' הבנת את מה שגדולים ורבים ממך עוד לא מבינים. היית באטרף, עם שקים של אבנים על הגב ורעל בעיניים. מחליט ועושה, משפר ומשווה מסמן יעדים, מסתער וכובש.היית גיבור ישראל עוד הרבה לפני ה7.10.מעולם לא נתקלתי ברצון עז כשלך לתת את הכל למען מדינת ישראל.ונתת…את הכל. את כל מה שהיה לך, עד הנשימה האחרונה.נתת את כל כולך עד הכדור ה675 האחרון ב"נגב" שלך. נתת את כל כולך לחבריך שעליהם הגנת לבדך, שעות בלחימה, יחיד מול רבים, מלאך מול שטנים.נתת את כל כולך גם כשפקדו עליך לרוץ חזרה למוצב ולהגן על עצמך.נתת את כל מה שהיה לך כדי לעכב את האויב ולמנוע מהם לכבוש את מוצב כיסופים .נותרת חשוף כדי שהחיילים במיגונית יהיו באמת מוגנים .הצלת אזרחים רבים ובאובדנך מנעת אבידות רבות.נתת את הדבר הכי יקר שאפשר לתת למדינה המורכבת שלנו, את הזכות והחובה לכנות אותך –תומר נגר גיבור ישראל.אתה גיבור על תומר . היית ותהיה תמיד גיבור בשבילי .עכשיו אתה הגיבור של כל המדינה…אני מודה לך על כל רגע שאפשרת לי להיות שם בשבילך , להכיר אותך, להבין איך הראש שלך עובד ואיך הנפש שלך חושבת.תודה על כל רגע שהצחקת אותי ועל כל רגע שלימדת אותי את השפה המיוחדת שלך. שפת הגיבורים.רואה אותך בעיני רוחי שאתה במקום טוב, ביציע של הגיבורים, מסתכל על העולם עם החיוך האינטלגנטי שלך ושותה בירה קרה קרה.מאחלת לעם ישראל להיות ראויים לגיבור שכמותך…
תודה תומר אהוב , ילד גיבור.מעריכה, מעריצה, מתגעגעת , אוהבת ומוקירה תודה.אושר❤️
הכומתה של אבא והקוסקוס של סבתא
במשפחת נגר הייתה לחטיבת גולני משמעות מיוחדת. עזרא, עדן ובני משפחה נוספים שירתו בחטיבה, ותומר גדל עם הסיפורים ועם המסורת המשפחתית הזאת.
ב־12 בדצמבר 2022, יום לפני יום הולדתו העשרים, התגייס תומר לצה״ל והצטרף לחטיבת גולני. הוא שובץ בגדוד 51.
השנים שבהן התאמן והתכונן לגיוס כבר היו מאחוריו. עכשיו החל המסלול הצבאי עצמו.
תומר, זכרו לברכה, הפגין כבר בתחילת דרכו תכונות מנהיגות, שקט פנימי, צניעות,חוסן פיזי ומנטלי. משום אלו יועד לקורס מפקדי כיתות.
תומר שאף להגיע לשירות מאתגר ומשמעותי, ובהמשך הכשרתו הפך לנגביסט, לוחם הנושא את מקלע הנגב. זה היה תפקיד שדרש כושר גופני, מיומנות והקפדה על הנשק ועל התחמושת.
חבריו ומפקדיו זכרו את הרצינות שבה התייחס לתפקיד ואת האחריות שגילה.
מתוך תחקיר צה״לבתקופת שירותו התבלט תומר, זכרו לברכה, כחייל מקצועי, חדור תחושת שליחות, בעל כושר גופני גבוה וכזה שאינו מהסס לחתור למגע. תומר, זכרו לברכה, היה בעל רעות עמוקה כלפי חבריו למחלקה וחבריו סמכו עליו בעיניים עצומות. לאור מקצועיות, הערכת מפקדיו והפגנת האחריות שלו קיבל תומר, זכרו לברכה, את תפקיד נגב החוד של המחלקה – תפקיד המוענק לנגביסט הטוב ביותר. תומר, זכרו לברכה, היה אהוב על מפקדיו וחבריו כאחד, לוחם בעל דמות שקטה אך עוצמתית,שהשפיע רבות על המחלקה והפלוגה.
במהלך המסלול הצבאי קיבל תומר מבני משפחתו סמלים ופריטים הקשורים לשירותם. בטקס ברחבת המסדרים העניק לו אביו, עזרא, את הכומתה האישית ששמר במשך עשרות שנים. את תג היחידה קיבל מדודו שלומי.
בכומתה הזאת היה עבור שניהם הרבה מעבר לפריט צבאי. היא נשאה איתה את זיכרונות השירות של האב, ועכשיו עברה אל הבן שבחר להמשיך בדרך המשפחתית.
אבל גם כשהיה ללוחם בגולני, תומר המשיך לשמור על הקשרים הקרובים עם הבית.
אחד המקומות האהובים עליו היה ביתה של סבתו גאולה.
כמעט בכל חופשה מהצבא נהג להגיע אליה, לשבת איתה לשיחה ולכוס תה. הוא אהב במיוחד את הקוסקוס והמפרום שהכינה.
גאולה סיפרה שהיו ביניהם שיחות קרובות ואישיות, ושגם כשהנכד כבר היה חייל קרבי, הקשר ביניהם נשאר חם וקרוב.
תומר נהג לקחת מהאוכל של סבתא גם לחבריו בבסיס. החיילים במחלקה זכו ליהנות מהבישולים שלה באמצעות הנכד שהביא איתו משהו מהבית בכל פעם שחזר ליחידה.
יומיים לפני 7 באוקטובר התקשר תומר לגאולה וסיפר לה בשמחה שהצליח לקבל אישור מהמפקד שתביא אוכל לחיילי המחלקה בשבת.
הוא רצה שגם החברים שלו ייהנו מהאוכל שאהב כל כך. הוא כבר דאג לאישור ותכנן שסבתא תביא להם את האוכל בשבת.
עבור תומר זו הייתה דרך לשמח את החברים ולחלוק איתם משהו מן הבית, משהו שהיה יקר לו במיוחד.
הארוחה הזאת לא התקיימה.
הבוקר בכיסופים
בשבת, 7 באוקטובר 2023, שהה תומר עם חבריו מגדוד 51 במוצב כיסופים, סמוך לגבול רצועת עזה.
בשעה שש בבוקר עלה תומר לשמירה בעמדת הבונקר, במרחק של כ־150 מטר ממוצב כיסופים. הוא היה בלבוש ובציוד מלא, עם מקלע הנגב והפק"ל שכלל 675 כדורים.
כעבור כחצי שעה החלה מתקפת חמאס על יישובי עוטף עזה ועל בסיסי צה״ל.
מחבלים חמושים התקדמו גם לעבר מוצב כיסופים והקיבוץ הסמוך.
עוד לפני שיצר קשר עם החמ"ל כבר התמודד תומר עם קבוצת מחבלים. בשעה 06:57 דיווח על מה שראה ושאל אם הדמויות שמולו כוללות גם חיילים, אך לא קיבל מענה. בהמשך ניסה שוב ליצור קשר ודיווח על דמויות חשודות. בינתיים נמשכה הלחימה מול מחבלים נוספים, חלקם רכובים על אופנועים. חלקם נהרגו ואחרים נמלטו. בסביבות 07:20 אזלה תחמושתו, והמחבלים הצליחו להקיף את העמדה ולפגוע בו.
מוצב כיסופים נמצא משמאל לעמדת הבונקר, ובצדה הימני ומאחוריה השתרע אזור מיוער. עם הישמע ההתרעה יצאו חבריו של תומר למיגונית. משם שמעו את הירי והבינו שהוא נלחם ומעניק להם זמן להתארגן ולהגיע אל קיבוץ כיסופים.
תומר נותר לבדו בעמדת הבונקר, מול המחבלים שהתקרבו מכיוון השטח שסביבה.
בלחימה שניהל מעמדתו עיכב תומר את התקדמות המחבלים והעניק לחבריו זמן יקר להתארגן.
תומר הכיר היטב את מקלע הנגב והקפיד על תקינותו. במהלך הלחימה ירה את כל 675 הכדורים שברשותו על קנה אחד, כשבדרך כלל אחרי 150 כדורים צריך להחליף קנה בגלל שהוא מתחמם ומתעוות. הוא ירה בירי בודד, כדור אחר כדור, כדי שהנשק ימשיך לפעול ללא מעצורים.
בפועלו תומר, זכרו לברכה, מנע ועיכב את המחבלים בכניסתם למחנה וגרם לשיבוש בתוכניתם. פרק הזמן שבו נלחם אפשר ליושבי המחנה להתארגן ולייצר תמונת מצב טובה יותר לקראת הבאות.
אחד הלוחמים סיפר למשפחת נגר על הירי ששמעו חבריו מן המיגונית. לדבריו, הם שמעו את תומר ״מנגן על הנגב״, יורה כדור אחר כדור, והבינו שלחימתו מגינה עליהם ומאפשרת להם להתארגן ולהמשיך לכיוון קיבוץ כיסופים.
העדות הזאת העניקה למשפחה עוד חלק מהתמונה של הבוקר הקשה, והמחישה את המשמעות שהייתה לעמידתו של תומר עבור חבריו במוצב.
תומר המשיך להילחם עד שאזלה התחמושת שלו. הוא נפל בקרב בעמדת הבונקר.
באותן שעות התנהלו קרבות קשים גם בתוך המוצב ובסביבת קיבוץ כיסופים. לוחמים רבים נלחמו להגנה על המקום, וחלקם נפלו או נפצעו.
תומר היה בן עשרים במותו.
שנים של הכנה לשירות משמעותי, אימונים, משמעת עצמית ורצון לתרום הובילו אותו אל גדוד 51. באותו בוקר, בעמדה המרוחקת מהמוצב, הוא הפגין אומץ לב יוצא דופן.
בבית באזור המתינו לו
בזמן שהקרבות התנהלו בדרום, היו חנה ועזרא בביתם באזור וניסו להבין מה קורה ומה עלה בגורל בנם.
עזרא ניסה להתקשר לתומר, אך לא הצליח להשיג אותו. בני המשפחה חיפשו מידע באמצעות חברים ששירתו איתו וניסו לקבל תשובה כלשהי.
השעות עברו. הדיווחים מן הדרום הלכו והתרבו, אך למשפחת נגר עדיין לא הייתה תשובה.
ההמתנה נמשכה לאורך השבת והימים שאחריה.
רק לפנות בוקר של יום שלישי, 10 באוקטובר, הגיעו נציגי הצבא לבית המשפחה ומסרו לחנה ולעזרא את הבשורה שבנם תומר נפל בקרב.
הוא היה בן עשרים, מעט יותר מחודשיים לפני יום הולדתו ה־21.
תומר הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון והועלה לאחר מותו לדרגת סמל.
בימים שלאחר נפילתו החלו בני המשפחה לאסוף עדויות על שהתרחש בעמדה. הם שוחחו עם חיילים, קיבלו מידע מאנשים שהיו בגזרה ובחנו גם נתונים מן השעון החכם שענד.
עזרא סיפר בראיונות על הרצון להבין כיצד נלחם בנו ומה התרחש בדקות האחרונות לחייו.
אבל לצד העדויות מן הקרב הגיעו לבית המשפחה גם אנשים שהכירו את תומר מתקופות אחרות בחייו.
חברים מהילדות ומבית הספר, ובהם כאלה שליוו אותו כבר מהגן, מדריכים וחניכים מהצופים, נערים שפגש בשנת השירות וחברים מהצבא. עבור חלקם הייתה זו חברות שנמשכה לאורך תחנות שונות בחייו.
הם סיפרו על חוויות משותפות, על עזרה שקיבלו ממנו ועל מעשים שעשה בלי לספר עליהם בבית.
ביניהם היה גם החניך מהצופים שסיפר כיצד תומר התעקש לתת לו הזדמנות נוספת.
כל סיפור כזה הביא איתו עוד זיכרון, עוד רגע מחייו של תומר ועוד משהו שהותיר באדם שפגש בדרך.
עבור הציבור, תומר נגר היה הלוחם האמיץ שנפל בכיסופים. עבור חנה ועזרא הוא היה קודם כול בנם הצעיר, הילד שגדל בביתם באזור. עבור גל, עמית, עדן ומאור הוא היה אח. עבור חבריו וחניכיו הוא היה תומר שהכירו ואהבו.
הזיכרונות שממשיכים לחיות
אחרי נפילתו ביקשה משפחת נגר למצוא דרכים להנציח את תומר שיבטאו גם את הדברים שאהב בחייו.
כך נולד מיזם ״בירה תומר״.
בני המשפחה יצרו שיתופי פעולה עם מבשלות, הוציאו בירות הנושאות את שמו והפנו את הכנסות המיזם לפעילויות חברתיות וחינוכיות ולסיוע לאחרים.
האהבה של תומר לבירה, לטיולים ולחוויות הפכה לדרך לשמר את זכרו עם משהו משמחת החיים שאפיינה אותו. ובמקביל, המיזם ממשיך את הרוח החברתית שליוותה אותו בצופים ובשנת השירות.
גם סבתא גאולה מצאה את הדרך שלה להמשיך.
אחרי נפילתו של תומר המשיכה לבשל לחיילים מיחידות שונות. לכל קופסת אוכל צירפה פתק קטן שסיפר על הנכד שלה, חתמה ״סבתא גאולה״ והשאירה מספר טלפון כדי שהחיילים יוכלו לכתוב לה.
וחיילים אכן כתבו.
האוכל שלה הגיע לחיילים שלא הכירו את תומר, ובאמצעות הפתקים הם למדו על הצעיר שביקש להביא את סבתו לבשל למחלקה.
הארוחה שתומר תכנן לא התקיימה, אבל גאולה ממשיכה לבשל לחיילים ולספר על הנכד שאהבה.
באזור, בשבט שקמה, נטעו בפברואר 2024 עץ זית לזכרו. המקום שבו השקיע שעות רבות בהדרכה ובעבודה עם חניכים הפך גם לאחד המקומות שבהם ממשיכים לזכור אותו.
גם בית״ר ירושלים, הקבוצה שאהד, הנציחה את שמו באצטדיון טדי.
וב־9 באוקטובר 2025, כמעט שנתיים לאחר נפילתו, נולד לעדן, אחיו של תומר, ולרעייתו שני בן.
הם קראו לו תומר.
עדן ושני סיפרו בריאיון ל־ynet כי במשך תקופה ארוכה היה קשה לשמוע את שמו של תומר בלי לחזור אל כאב האובדן. עכשיו, עם לידת התינוק, השם החל להישמע בבית גם ברגעים של שמחה.
תומר הקטן יגדל עם סיפורים על הדוד שעל שמו נקרא.
הוא ישמע על הילד שאהב לצייר ולצלם, על הנער שהשקיע בלימודים ובאימונים, על המדריך שהאמין בחניכים שלו, על הטיול שעשה עם עדן באירופה ועל הביקורים אצל סבתא גאולה.
וכשיגדל, יכיר גם את סיפור גבורתו של הדוד בכיסופים.
״לעשות הרבה ולדבר מעט״: כך כתבו חבריו ליחידה על תומר
תומר נגר הי״ד.
ישנה קלישאה שאומרת: ״אלוהים לוקח אליו את הטובים ביותר״, ובמקרה של תומר היא מדויקת במיוחד.
תומר היה באמת מהטובים ביותר. אדם מדהים שכולו לב, מלא בעוצמות פיזיות ומנטליות, ומנגד עדין ורגיש.
תומר היה איתנו במחלקה בטירונות. בטירונות, כמו בטירונות, עם הלחץ, המחסור בשעות שינה והעבודה הקשה, קורה לא מעט שמתעמתים ורבים.
אבל תומר מעולם לא רב עם אף אחד. הקושי אף פעם לא השפיע עליו כלפי חוץ, וגם אם כן, אף אחד לא היה שם לב.
הפעם היחידה שבה ראינו את תומר מרים את קולו הייתה כשמישהו הציק לאחד החבר'ה מהמחלקה. תומר לא יכול היה לעמוד מהצד כשראה את זה. זו הייתה הפעם היחידה שבה הרים את קולו והתעמת עם מישהו, כשראה חוסר צדק.
תומר היה אדם שהלך עם האמת שלו עד הסוף. לכן לא פחד להגן על החלשים, לכן הצליח בעקבות אמונתו לחזור בתשובה, לכן נלחם במחבלים עד מותו ונפל מות גיבורים.
לכן כולנו צריכים ללכת בדרכו וללמוד ממנו.
תומר שובץ כנגביסט במחלקה הפיקודית, שממנה יוצאים החיילים לתפקידי פיקוד. הוא היה נגביסט חזק מאוד, ואם היה זוכה לכך, היה יכול להיות מפקד מעולה.
כי תומר היה דוגמה אישית גם בלי לנסות להיות כזה.
״לעשות הרבה ולדבר מעט״.
די היה במבט אחד בתומר כדי להבין מהי עשייה שקטה, שיש בה כל כך הרבה עוצמה וצניעות.
ואדם כזה, שחי חיים של גיבור, חיים של עשייה שקטה למען האחר, חיים של צניעות וענווה, לא מפתיע שנלחם בגבורה עד מותו, למען עמו ואמונותיו.
על החתום: חבריו ומפקדיו של תומר, מחלקה 3, מחזור נובמבר 2022, גדוד 51, גולני.
תומר שלנו
״הסיפור של אזור״ נולד מתוך הרצון להכיר את האנשים שחייהם קשורים ביישוב שלנו, את הסיפורים שמאחורי השמות ואת האנשים שהשאירו חותם על מי שפגשו בדרך.
את סדרת הכתבות בחרנו לפתוח בסיפורו של תומר נגר.
תומר נולד כאן, גדל כאן, התחנך בגני הילדים ובבתי הספר של היישוב, מצא חברים והדריך בשבט שקמה. באזור החלה הדרך שהובילה אותו בהמשך אל שנת השירות, אל חטיבת גולני ואל הבחירות שעשה בחייו.
מי שהכיר אותו בילדותו אולי זוכר נער שקט ומעט ביישן, שאהב לצייר ולצלם. חבריו זוכרים את הטיולים, את השיחות ואת הבילויים המשותפים. החניכים בצופים זוכרים מדריך שהאמין בהם. בני הנוער שליווה בשנת השירות זוכרים צעיר שהקדיש להם מזמנו.
במשפחתו נשארים גם הזיכרונות האישיים ביותר. הכומתה שעברה מאב לבן, הטיול של שני האחים באירופה, השיחות עם סבתא גאולה, החברים שהגיעו לבית וסיפרו על מעשים של תומר שהמשפחה לא הכירה.
תומר לא הספיק לחיות את החיים הבוגרים שעמדו לפניו. הוא לא הספיק לחזור מן הצבא, לבחור את המשך דרכו ולהגשים את כל התוכניות והחלומות שהיו לו.
אבל בעשרים שנות חייו הספיק להיות משמעותי עבור אנשים רבים.
הוא היה בנם של חנה ועזרא, אחיהם של גל, עמית, עדן ומאור, נכדן של גאולה נגר ושרה חיימוביץ, חבר, מדריך ולוחם.
הילד שגדל באזור, אהב את החיים ואת האנשים שסביבו, וב־7 באוקטובר 2023 נלחם לבדו באומץ לב ובקור רוח מול מחבלים רבים. בלחימתו העניק לחבריו זמן להתארגן להגנה על קיבוץ כיסופים.
תומר נגר.
תומר שלנו.
יהי זכרו ברוך.
