אני עובד עם עיתונים. לא בגלל מה שכתוב בהם, ולא בגלל שהם בחינם – אלא בגלל מה שהם עושים. העיתון הוא החומר היומיומי ביותר שיש: הוא מגיע, נקרא, נזרק, ומחר יגיע עוד אחד בדיוק כמוהו. הוא השגרה עצמה, מודפסת.
בעבודות שלי אני משנה לו את התפקיד. במקום לקרוא ולהשליך, אני חותך, צובע ובונה. הכותרות הופכות לרקע, התמונות הופכות לטקסטורה, והמילים – שנכתבו כדי להיקרא פעם אחת ולהישכח – נשארות. מצטברות. הופכות לשכבה.
התערוכה נעה בין שני צירים. הציר הראשון עוסק בשחיקה של הזהות מול הצפת המידע. דמויות ללא פנים, פנים שנמחקות לתוך הטקסט, גוף שנבלע ברקע. אנחנו חושבים שאנחנו חושבים. מרגישים שאנחנו מרגישים. מאמינים שאנחנו בוחרים. אבל אותו עיתון בבוקר, אותה גלילה בטלפון, אותה דרך לעבודה – פעולות שחוזרות על עצמן עד שהתודעה לומדת לבצע אותן בלי לשאול. עם הזמן, ההרגל הופך לזהות.
הציר השני נכנס לתוך הכותרות עצמן.אני לוקח כתבה, אירוע, רגע שעבר בחדשות – ומתרגם אותו לדימוי לפי איך שהוא מהדהד אצלי. מלחמות, איומים, הסלמות – דברים שקורים שוב ושוב עד שהם נשמעים כמעט כמו מזג אוויר. בתוך החזרתיות הזו, גם הזעזוע נשחק והופך לחלק מהרקע.
בעבודות הללו אני מנסה להחזיר לדימוי את המשקל שלו. לקחת רגעים שכבר עברו דרכנו, ולתת להם להיתקע. לא כחדשות – אלא כתמונה שנשארת.
שלום מקבל צורה של כלי נשק, איום לובש דימוי של כלנית, הגבול בין צמיחה להרס מטשטש.
השם [dd/mmm/yyyy] הוא פורמט תאריך ריק .Placeholder – הוא ההבטחה של העיתון ושל היומיום: שמחר יהיה עוד יום, עם עוד כותרות, עם עוד מידע שיזרום דרכנו מבלי שנעצור.
אני מבקש לעצור, להתבונן, לחשוב,
אני יודע שזו בקשה גדולה מעיתון.
מבעד לכותרות:
דקל הררי הוא אמן מיקס-מדיה עכשווי, העובד בעיקר עם עיתונים כחומר גלם. עבודותיו חוקרות את המתח שבין מידע, שגרה וזהות – את הרגע שבו הפעולה היומיומית מפסיקה להיות בחירה והופכת להרגל, ואת האופן שבו הצפת מידע מעצבת, ולעיתים מסתירה, את הנוכחות האנושית.
לפני מעברו לאמנות, הגיע הררי מרקע עסקי, סביבה ארגונית מסודרת שבה הדאטה מקדימה את האינטואיציה. המעבר לעשייה האמנותית נבע מצורך אישי לעצור, להרים את הראש, ולשאול שאלות שאין להם KPI.
בעבודותיו משמש העיתון גם כחומר וגם כסמל. לא כמקור לידיעות, אלא כמשטח שממסגר את המציאות ולעיתים מעלים את האדם שבתוכה. דרך שכבות של חומר, צבע ודימוי, הררי בוחן את השאלה מי אנחנו לפני שאנחנו נחשפים למידע – ומי אנחנו הופכים להיות אחרי.
dd/mmm/yyyy
Artist Statement – Dekel Harari
I work with newspapers. Not for what's written in them, and not because they're free – but for what they do. The newspaper is the most everyday material there is: it arrives, gets read, gets thrown out, and tomorrow another one will arrive just like it. It is routine itself, printed.
In my work, I give it a different job. Instead of reading and discarding, I cut, paint, and build. Headlines become background, images become texture, and the words – written to be read once and forgotten – remain. They accumulate. They become a layer.
The exhibition moves between two axes.
The first axis deals with the erosion of identity in the face of information overload. Figures without faces, faces dissolving into text, bodies absorbed by the background. We think we are thinking. We feel we are feeling. We believe we are choosing. But the same newspaper in the morning, the same scroll on the phone, the same route to work – actions repeated until consciousness learns to perform them without asking. Over time, habit becomes identity.
The second axis enters the headlines themselves. I take an article, an event, a moment that passed through the news – and translate it into an image, the way it echoes in me. Wars, threats, escalations – things that happen again and again until they sound almost like the weather. Within this repetition, even shock erodes and becomes part of the background.
In these works, I try to give the image its weight back. To take moments that have already passed through us, and let them stick. Not as news – but as an image that remains.
Peace takes the form of a weapon, a threat takes the shape of an anemone, and the line between growth and destruction blurs.
The title dd/mmm/yyyy is an empty date format. A placeholder – the promise of the newspaper and of the everyday: that tomorrow there will be another day, with more headlines, with more information flowing through us without our stopping.
I ask you to pause, to look, to think. I know that's a lot to ask of a newspaper.
Between the Headlines
Dekel Harari is a contemporary mixed-media artist, working primarily with newspapers as raw material. His work explores the tension between information, routine, and identity – the moment in which a daily action ceases to be a choice and becomes a habit, and the way information overload shapes, and at times conceals, the human presence within it.
Before turning to art, Harari came from a business background – a structured organizational environment in which data precedes intuition. His move into artistic practice grew out of a personal need to stop, lift his head, and ask the questions that have no KPI.
In his work, the newspaper serves as both material and symbol. Not as a source of news, but as a surface that frames reality and at times obscures the person within it. Through layers of material, paint, and image, Harari examines the question of who we are before we are exposed to information – and who we become afterward.
