באדיבות ד"ר טמיר ברונר, מנהל מחלקת הבקרה ורופא שיניים בכללית סמייל.
שורת מחקרים ארוכה מצביעה על קשר דו צדדי בין בריאות הפה למחלות גוף שונות קרי, מצב לקוי של בריאות הפה משפיע על התפתחות מחלות שונות בגוף כמו סרטן, סוכרת, מחלות מעי ועוד. במקרים אחרים נגרמת החמרתן של מחלות שונות ונהפוך הוא, מחלות גוף שונות, עלולות לגרום לבעיות או ביטוי בבריאות הפה – לדוגמה סוכרת לא מאוזנת מקשה על שליטה וטיפול בחניכיים מודלקות ואובדן העצם בלסת כתוצאה מכך. מחקר נוסף שבוצע בארצות הברית ופורסם לאחרונה, מצביע גם על קשר בין מחלות דרכי הנשימה לאובדן שיניים.
מהמחקר עולה כי מבוגרים הסובלים ממצבי נשימה כרוניים, בפרט מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD), עשויים להיות בסיכון גדול יותר לסבול מבריאות פה לקויה שתבוא לידי ביטוי בסופו של דבר באובדן השיניים. מחלת ריאות חסימתית כרונית, Chronic obstructive pulmonary disease (COPD), היא מונח כללי להפרעות של דרכי הנשימה המאופיינות על ידי הגבלה כרונית, שאינה הפיכה, של זרימת האוויר אל הריאות. מחלת ריאות חסימתית כרונית כוללת שתי מחלות עיקריות: ברונכיטיס ואמפיזמה.
החוקרים סיווגו כ-400 אלף משתתפים ל -4 קבוצות: חולי אסטמה, חולי COPD, חולי אסטמה יחד עם COPD וקבוצה של נבדקים ללא מחלות של דרכי הנשימה. במסגרת המחקר, בוצע סקר שאלות טלפוני אשר כלל את גיל הנבדקים, מין, גזע, מצב בריאותי, פעילות גופנית, עישון, ביקור בשנה האחרונה אצל רופא השיניים ומספר שיניים חסרות. בסקר נשאלו הנבדקים האם איבדו 1-6 שיניים, מעל 6 שיניים (אך לא את כולם) או האם נמצאו מחוסרי שיניים לחלוטין.
תוצאות המחקר הדגימו כי 5.3% מכלל ממשתתפי המחקר דיווחו שהם מחוסרי שיניים לחלוטין. בקרב חולי ה- COPD דיווחו כי 20.4% (פי ארבע!) מהם מחוסרי שיניים ובקרב חולי האסטמה, רק 3.8% היו מחוסרי שיניים.
הניסיון להשוות בין שתי מחלות אלו מהווה אתגר. COPD אופיינית לגיל המבוגר, גיל בו סביר למצוא אבדן שיניים נרחב, לעומת אסטמה, אשר אופיינית לגיל צעיר יותר. אולם לאחר תיקון משתנים רבים לרבות גיל הנבדק, נמצא כי הסיכון להיות מחוסר שיניים גדול פי שתיים לחולה COPD לעומת נבדקים ללא מחלות ריאה. למחלת האסטמה הייתה כנראה השפעה מועטת, אם בכלל, על הסיכון לאובדן שיניים. נתון בולט נוסף, בקרב חולי ה – COPD, רק 24.3 אחוזים דיווחו כי לא איבדו שיניים כלל לעומת 56.2 אחוז מהנשאלים ללא מחלות ריאה כלל. מעניין לציין כי ההבדלים בין הבריאים וחולי ה- COPD נמצאו קטנים מאוד בקבוצה בה היו חסרים 1-5 שיניים, 29.6% ו- 30.0% אחוזים בהתאמה.
בבדיקת משתנים אחרים נמצא כי נבדקים אשר הקפידו לבקר אצל רופא השיניים לפחות פעם אחת בשנה סבלו מאבדן שיניים מועט יותר ביחס לנבדקים אשר לא הקפידו על בדיקה דנטאלית שגרתית. מכיוון שמחלת ה -COPD קשורה לעיתים בקושי לנוע בחופשיות, ניתן היה לצפות כי חולים אלו יתקשו להגיע לביקורת שגרתית אצל רופא השיניים.
לאובדן שיניים יש השלכות שליליות על איכות החיים. מבחינה בריאותית, אבדן שיניים פוגע ביכולת לצרוך מזון מגוונן ,התפריט עלול לסבול מחוסרים תזונתיים, נגרמת פגיעה בטעם וקשיים בעיכול. מבחינה חברתית, ברגע שהחיוך אינו מלא, הביטחון העצמי שלנו נפגע. ירידה בדימוי עצמי נפגעת קשות עד כדי הימנעות ממפגשים עם בני משפחה וחברים וכתוצאה מכך פגיעה נפשית וקוגניטיבית. לכן, על הסובלים ממחלות של מערכת הנשימה, כמו חולים הסובלים ממחלות סיסטמיות אחרות, להקפיד על היגיינה אורלית גבוהה, ביצוע בדיקות תקופתיות וטיפולי שיננות על פי המלצת רופא השיניים.
הטיפול במחלת ה- COPD ומחלת האסטמה דומה ומכיל ברובו שימוש במשאפים המכילים מרחיבי דרכי נשימה וסטרואידים. השפעת תרופות אלו על התפתחות יובש פה ועלייה בסיכון לפטרת הפה ידועה שנים רבות, ויש להתייחס לכך בשגרת השמירה על בריאות הפה והמשנן.
חולים כרוניים במחלות דרכי הנשימה חיים אם כך להקפיד ביתר הקפדה על שמירה על גהות הפה, הגעה לשיננית לפחות פעמים בשנה ואולי אף כל רבעון , ובדיקה אצל רופא השיניים לפחות פעם בשנה.
