עדי לוי, דודתו של החייל החטוף עידן אלכסנדר, מספרת על החיים בעין הסערה: בין מאבק בלתי פוסק להשבתו של עידן, ניהול צוות של קלינאיות תקשורת במאוחדת, והורות לשלושה ילדים קטנים בזמן שבעלה מגויס
במשך שנה וחצי חייתי בשני יקומים מקבילים", מספרת עדי לוי, תושבת תל אביב, מנהלת מערך קלינאות התקשורת במחוז מרכז בקופת חולים מאוחדת – ובעיקר דודתו של החייל החטוף עידן אלכסנדר. "ביום הייתי ממלאת את תפקידי במאוחדת, ובערב – נאבקת למען שחרורו של עידן, תומכת באחותי ובמשפחה, מתראיינת בתקשורת, פוגשת דיפלומטים ונושאת על גבי כאב אישי ולאומי".
עדי, אם לשלושה ילדים קטנים ונשואה לקצין בקבע שכמעט ולא היה בבית במשך חודשים, מתארת את ה-7 באוקטובר כיום שבו הכל התהפך. "כולנו גרים באותו בניין בתל אביב. מיד עם תחילת המתקפה, בעלי לבש מדים ונסע לצבא. עידן הספיק להתקשר ואמר שיורים עליו – וזו הייתה השיחה האחרונה ממנו. בתוך הכאוס – הייתי צריכה לדאוג לילדים, להיות לצידה של אחותי, וגם להמשיך לנהל צוות של עשרות קלינאיות תקשורת במערך התפתחות הילד במאוחדת".
כעבור חמישה ימים הגיעה ההודעה – עידן נחטף. עדי נסעה עם אחותה וילדיה לארה"ב, על מנת ללוות אותה שם – ובו בזמן המשיכה לתפקד גם כראש תחום במאוחדת. "ניהלתי ישיבות בזום, ליוויתי את הצוות מרחוק, והמשכתי לתת מענה רגשי לעובדות שלי שנקלעו גם הן למציאות חירום".
לאחר כחודש חזרה לארץ – ושוב נכנסה למערך של תפקוד בלתי פוסק: "ניהול צוות במצב חירום, מענה למבוטחים שגם הם היו בחוסר ודאות, ראיונות בתקשורת, פגישות עם דיפלומטים, ניהול הבית וגידול הילדים – כל זה תוך כדי שמירה על שגרה מסוימת עבורי ועבורם. הם היו מגיעים איתי לכיכר החטופים במוצ"ש. החיים התנהלו סביב עידן – שגרה אחרת, אבל שגרה".
בתוך כל זה, מספרת עדי בהתרגשות, קיבלה גב מלא מקופת חולים מאוחדת. "עטפו אותי ברמה האישית והמקצועית – חיבוק מכל הכיוונים, נוכחות בעצרת, התעניינות יומיומית. גם הצוות שלי גילה מעורבות והצטרף לפעילות התנדבותית בעוטף. הרגשתי שלא נשארתי לבד לרגע".
בחודש שבו שוחרר עידן, קיבלה עדי הצעה להתמנות למנהלת המחוזית של תחום קלינאות התקשורת בקופה. "היה בי ספק אם אוכל לעמוד בזה, אבל אחותי דחפה אותי ואמרה: 'כמו שאנחנו נאבקות על עידן – את צריכה לקחת את ההזדמנות בשתי ידיים'. ואכן, קיבלתי את התפקיד בדיוק בחודש בו שוחרר – שמחה ענקית כפולה".
עידן חזר לארה"ב, אך עדי מדגישה שהמאבק עוד נמשך – למען שחרורם של שאר החטופים. "אנחנו חוזרים בהדרגה לחיים ולשגרה. המשפחה שלנו שלמה עכשיו – ואיתנו גם התקווה לשחרור שאר החטופים."
