המחסור במורים והשחיקה במערכת החינוך הם אתגרים לאומיים שלא ניתן להתעלם מהם. בתי הספר היסודיים והעל־יסודיים מתמודדים עם עזיבה של מורים בשנים הראשונות לעיסוק בהוראה ועם עומס שהמורים שנשארים במערכת נאלצים להתמודד איתם בשטח.
ד"ר אביבה בר ניר וד"ר רחלי פלד חוקרות את תחום הכניסה להוראה במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט: "נשירתם של אנשי חינוך ומורים בתחילת דרכם המקצועית מושפעת בעיקר משחיקה ומתסכול מתמשך. תופעה זו מונעת משילוב של מספר גורמים: עומס משימות בירוקרטי ורגשי הפוגע באיזון בין העבודה לחיים האישיים, תנאי העסקה שאינם הולמים את מאפייני דור ה Z-והעדר גיבוי ניהולי מול דרישות המערכת. קשיים אלו מחריפים נוכח תגמול כספי נמוך ביחס למאמץ המושקע, לצד התמודדות עם בעיות משמעת בכיתות עמוסות שבהן נדרש מענה פרטני למספר רב של תלמידים."
פעמים רבות חווים המורים אתגרים משמעתיים בקשר ובתקשורת עם תלמידים והוריהם ומרגישים היעדר גיבוי ותמיכה מצד ההנהלה או מערכת החינוך. תחושת חוסר יכולת להשפיע, כאשר החלטות ותוכניות לימודים מונחתות מלמעלה ללא התחשבות בשיקול הדעת המקצועי של המורה ונוסף על כך, שכר התחלתי נמוך ופערים בתגמול בהשוואה לאקדמאים במגזרים אחרים. כל אלו מקשים על שימור מורים איכותיים."
עם זאת, לצד הנושרים מהמקצוע, יש מורים מתחילים שעל אף ההתמודדות עם עומסים חריגים, כיתות צפופות ומציאות ביטחונית ואזרחית מטלטלת, בוחרים להישאר ולקדם את דור העתיד.
מחקר חדש במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט מגלה כי מורים מתחילים גילו חוסן גבוה ונכונות רבה להתמיד במקצוע ההוראה במהלך מלחמת חרבות ברזל, זאת על אף העומס החריג. המחקר בחן את חוויותיהם של 624 מורים בשנת ההתמחות בשתי נקודות זמן במאי 2023 ובמאי 2024 במהלך תקופת המלחמה. את המחקר ערכו במשותף ד"ר רחלי פלד, ראש היחידה לכניסה להוראה וד"ר אביבה בר-ניר, מרצה בכירה ולשעבר ראש המחלקה להוראה. מהמחקר עולה כי הגורמים המרכזיים שתרמו לשביעות רצון המורים ולדיווחם כי יישארו במערכת הם: תחושת המשמעות ששימשה משאב פסיכולוגי מרכזי לתמיכה במוטיבציה הפנימית, בחוסן המקצועי ובמחויבות להמשך ההוראה; תפיסת המקצוע כייעוד (Calling) המייצר חיבור חי ומיידי בין העבודה היומיומית לבין סיוע למשפחות, לקהילה ולמטרה רחבה וגדולה; ותחושת שביעות רצון גבוהה הנובעת מכך שהעשייה החינוכית נתפסה כבעלת אחריות רחבה, התורמת באופן ישיר לחוסן האישי והקהילתי של מדינת ישראל בעת משבר.
לדברי החוקרות ד"ר אביבה בר-ניר וד"ר רחלי פלד: "אחת הנקודות החשובות היא לשמר את תחושת השליחות הגבוהה מתקופת המשבר ולתרגם אותה לשגרת עבודה בת־קיימה, מערכת החינוך נדרשת לשנות להפוך את "משאב המשמעות" מחבל הצלה בחירום לכלי עבודה קבוע.
מערכת החינוך צריכה להקפיד על צמצום הדרישות של "הספק חומר" ולעבור ללמידה מבוססת הקשר בראייה של פדגוגיה רגשית חברתית (SEL). הענקת אוטונומיה מקצועית וקידום יזמות, במלחמה המורים פעלו ביצירתיות כי המערכת בלית ברירה שחררה אחיזה. בשגרה, יש לאפשר למורים מתחילים להוביל פרויקטים קהילתיים וערכיים בבית הספר כדי שימשיכו להרגיש יזמים ומשפיעים ובכך ירגישו משמעותיים. הדהוד הערך הציבורי יצירת במות להוקרה פומבית של עשייה חינוכית יוצאת דופן בתוך בית הספר ומחוצה לו. מורה שמרגיש שהחברה וההנהלה מעריכות את תרומתו, יחווה שביעות רצון גבוהה יותר ויגלה ממחויבות גדולה למערכת."
ההתמודדות עם האתגרים במערכת החינוך מחייבת התאמה של תהליך הכשרה של אנשי ההוראה, שילוב של תחושת השליחות והמשמעות לצד הקניית הידע פדגוגי.
פלד ובר -ניר מסכמות: "מניסיוננו הרב בעבודה בשנים האחרונות בתהליך הכניסה של הסטודנטים לבתי הספר נראה כי בתי ספר אשר השכילו לתמוך במורים החדשים בצורה נאותה לא הייתה בעיה של חוסרי מורים, שכן הסטודנטים להוראה זיהו את האווירה המקבלת והתומכת, את הערך והמשמעות בתפקיד ואת אופק הקידום המקצועי ונשארו לזמן רב."
